דקלה רוזנשטיין / ים |
לבכי הקצוב של ליבי,
ללחישה הרצופה לכיוונך,
למבטי החטופים,
אך בעיקר נותנים הגלים את הקצב הקבוע
להתרחקות שלך ממני,
מאיתנו, ממה שהיה בינינו.
השמש כבר כמעט שוקעת בכחול העמוק שמולי
ואתה נעלם, מתעלם מדמותי היושבת,
כך סתם בודדה על החוף,
נראית ולא רואה
נועצת עיניים במקום בו ניצבה דמותך,
דמעה מלוחה זולגת על לחי -
חיבור ישיר למי הים
וכמו גל על החוף,
ליבי מתנפץ לרסיסי מים קטנים, אלפים
בכי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|