ומתוך חלום התעוררתי, צמרמורת חלפה בגבי וזיעה קרה כיסתה את
גופי, בחשכת החדר שלנו לא ראיתי דבר ופחד אחז בי,
פחד מעורב בתקווה שהחלום אמת ואתה - הנך.
הדלקתי את המנורה הקטנה - כמו  הבזק של מציאות,
המיטה עדיין ריקה,
התגלגלתי אל הטריטוריה שהייתה שלך, שואפת את ריח הכרית שלא
כיבסתי מאז, שואפת אותך לתוכי, עמוק עמוק, מחזירה אותך לנשמתי,
מבקשת כל כך רק לשוב שבועיים לאחור ולהציל אותך שם מאש האויב,
לכסות על גופך בגופי וליפול איתך שם - רק לא להישאר לבדי, פה
בלעדייך.
וכולם באים ומנסים לנחם ואין מילים או אנשים שימשו אותי מים
הגעגוע שטבעתי לתוכו, גם כשארז החבר הכי טוב שלך, שהריח שלו
הוא כמו הריח שלך, מחבק אותי חזק אין בי נחמה ורק געגועים
משתוללים לי בנשמה.
רק בחלומות אנחנו שוב יחד, חבוקים, זוג יפה, כל כך צעירים ואתה
מחבק ומגן עלי הקטנה שלך שאהבת כל כך - איך נפלו גיבורים הם
שואלים?! איך אתה הלכת ממני?! ועוד יש לנו כל כך הרבה עתיד
לחוות יחד, אמרת שלא תלך, שתמיד נשאר יחד ואני פה, בחושך,
לבד.
מכבה את המנורה הקטנה שולחת לך נשיקה ונופלת לעולם של חלום
והזיה שאתה לידי
מחבק ואוהב -
אתה הינך.