בשעות הצהריים
לראשונה מזה זמן רב,
נעתקה נשמתי.
לא פעם אחת
כי אם פעמיים.
לא מאמין שזה קרה לי,
בעצם - לך ואיתי.
הצלבנו מבטים כשהופעת ממולי,
התאבנתי לרגע :
"הלוואי והיית שלי".
מודה שמדדתי אותך במבט ממושך,
סנטימטר לשניה מן העקב
לאורך רגלייך
והשיער הבלונדיני הנמרח
על כתפיים עדינות, כך מאחור.
את צלליתך לא יכול שלא לזכור.
באותו חלל קטן היתה הפעם השניה,
בחנות, שעה שקטה והפעם במעדניה.
עושה לי את זה הגדול,
אבל שלך היה
חזה מקסים, קטן ועגול.
ציצולוגיה
זה לא כל הסיפור,
זה שאת דוברת רוסית בלבד ,
הותרת אותי הרוס.
צבר המום וגמור...(: |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.