[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אליזבת רואן
/
אהבה מוקדם בבוקר

אישה נעימה בצעיף ארגמן, ישובה תחת עץ הפרי. ירוקת עליו מטפטף
בטל הבוקר. הרוח נושבת מדרום.
מוקדם קמה, יוצאת במרוצה לכביש הריק, חסר משמעות. עץ הפרי מחכה
באופק. שערה האדמוני מרשרש, מתעופף במשב הרוח הקרירה של הבוקר
שהקדים לבוא. הבריזה מלטפת מצחה, כל סערה נוקשת על לחיה.
שנים נהגה כך אישה נעימה בצעיף ארגמן. אישה נעימת הליכות,
נעימה למראה, נעימה לאדם.
נער מבועת, ראשו זהב, חבוי מאחורי קיר לבנים, עומד ורועד עד
לשד עצמותיו. רקמות עורו המת בולטות על פרצופו השחום, חסר
החיים. עיניו, קטנות וצנומות, כמבנה גופו, שקועות בפנים כמו
שכבו כמו נערה על החוף.
מוקדם מאוד קם, הלך לאיטו ברחובות הריקים. לא הייתה נפש, אף לא
נפשו שלו. ריקני היה הרחוב ושרוי בחשכה. ניגש אל הקיר המחוספס
למשעי. חסר אהבה ושוטה, גישש בידיו למצוא אבן, חזקה, שבה
יאחז.
איש צעיר בכובע לבן פסע ברחוב ושרק, פזמון ידוע, משהו מוכר.
כסיה שחורה עוטפת כל יד, משנה את צבעה בעת שהכובע הלבן נראה חש
תחת מנורת הרחוב שמאירה באור חלוש.
צעדיו נגד הרוח, מתקדמות לעבר עץ הפרי. הוא בא מכיוון צפון. עם
כל צעד מרגיש הצעיר כבתוך חלום, כזה שחולמים רק בלילות
מסוימים, אנשים מיוחדים, אוהבים צעירים ורגשנים.
כובע נראה מחליק למדרכה וצעיף מתעופף ברוח הסוחפת דרומה. הרוח
מתחזקת, הטפטוף הופך לסערה, חשכת הרחוב משחררת יללה. המנורות
משתכשכות באוויר הדל שנדמה שלעיתים נעלם. ובאפלה, נראות הידיים
הצעירות, חסרות הקמטים, מגששות לעבר הצעיר שמחכה ולא מרשה
לעצמו להיסחף על אף הרגשתו ורצונו להסתער. עקבים נשמעות על
המדרכה החרוכה. לעיתים מחליקות מכפות הרגליים הלבנות והעדינות,
כמו אלה של בובת פורצלן. אך הצעדים מתחדשים, ורק מתגברים, עד
שלבסוף נשמעת החבטה. חבטה של רגש, של תשוקה, חיבוק מלא עוז
ותמורה. של צעירים אוהבים, אהובים ונאהבים, רגשנים ומשתוקקים.
דמעות זולגות מעיניו של נער, רועד היה. בשקט ישב מאחורי הקיר
והביט באוהבים. עיניו פערו ופיו התהדק, ידיו אחזו באבן. דבר לא
הסיט את תשומת לבו מהמחזה של האוהבים הצעירים. מחזה
סוריאליסטי, כזה שלא חלם שיקרה לו מעולם. חלום שרק אנשים
מיוחדים יכלו לחלום אותו. אנשים צעירים, שלמרות הכל מגששים
באפלה ומוצאים האחד את השני.
והנער ידע, הם נועדו זה לזה. ובכה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
צוחק
מי
שצוחק
אחרון



אדולף


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/4/03 7:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אליזבת רואן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה