לכח יש גבולות. זה שיעור שפעם הטבע ניסה ללמוד אותנו. הכל
התחיל כשלפמינג גילה במקרה את הכוח שבפניצילין. הכח להרוג
חיידקים. ההיסטוריה מלמדת אותנו שהאדם לא יודע לשלוט בכח שיש
לו. נפש האדם קורסת אל מול הפיתוי.
בהתחלה את כל הבעיות אפשר היה לפתור עם הפניצילין, את כל
המחלות בחברה. תור הזהב של העולם. מגיפות, דוגמת המגיפה השחורה
או פוליו נראו כמו אגדה רחוקה.
אבל לכח ולהצלחה יש השפעה מעוורת. המדע שכח למשך זמן רב
שיכולות להיות בעיות גם בתוך האדם, ולא כתוצאה מחיידקים. אין
אנטיביוטיקה לאלצהיימר או סרטן.
תפיסת הפניצילין כתרופת קסם החזיקה שנים רבות. היה מיעוט של
חיידקים שידע לשרוד ולהתנגד, אבל הם היו קומץ קטן. פעם הם היו
זניחים. התחלנו לשכוח שבחיים אין קסמים, יש טריקים. וטריקים
אפשר ללמוד. ואותם הזרעים שפעם לא ראו אותם על הקרקע, התחילו
לנבוט. בהתחלה אף אחד לא דאג, כי הרי יש לנו את תרופת הקסם,
צריך פשוט להרוג כמה מהם, יש לנו את הכח.
השתמשנו בכח באופן מוגזם. נגד כל דבר אנשים לקחו פניצילין. כי
אם לא יעזור, לא יזיק. ככל השתמשנו יותר בכח, הזרעים התפתחו
יותר מהר. ואנחנו התעלמנו מהם.
עכשיו יש להם חסינות כמעט מלאה לכח שלנו. אין לנו יכולת
להתמודד מולם גם עם השטות הקטנה ביותר. לא כולם רואים את זה.
חלק עדיין בטוחים שאנחנו עדיין בימים הפשוטים, שהכל זאת שאלה
של כמה כח נפעיל. אם הכח לא עובד, צריך להפעיל יותר כח. עניין
של מינון.
אני מקווה שלא נתעורר מאוחר מידי, לראות שאין לנו בכלל יכולת
לעמוד מולם. שכל הכח הצבאי, ופצצת האטום, כבר אינם מספיקים
בכדי לשמור על קיים. צריך למצוא דרך אחרת בנוסף. אולי דרך
תקשורת.