[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ירדן לוי
/
רק על עצמי ידעתי לספר

לא יודעת למה, אבל חשבתי שאולי אני אצליח להוציא ממנו את מה
שמפריע לו כל-כך, אבל גם אחרי הלילה הזה נוכחתי לדעת שטעות
גדולה בידיי. מאז השיחה הראשונה שלנו- דרך מסך המחשב, עברו
כמעט חמישה חודשים והוא עדיין לא מעז לומר לי ממה הוא פוחד
ולמה אין לו שליטה על זה. הוא תמיד שולח רמזים, אימרות קטנות
שהוא מקפיץ לחלל האוויר שאף פעם לא מתקשרות אחת לשניה. אני,
שלא כמוהו נפתחתי מיד. אדם זר לי לחלוטין ידע את כל סודותי
הכמוסים ביותר, את כל מחשבותי השחורים ביותר ורגשותי האפלים
עוד יותר. בכיתי לפניו והוא ניחם בכתביו ואתמול זה קרה
לראשונה- נפגשנו.
היה לי פחד בהתחלה, חשש. אולי עכשיו כל מה שנרקם בינינו יהרס,
הכל ישתנה כשנפגוש אחד את השני. אבל שוב טעיתי, המפגש היה
מרתק, מלא בחוויות, כמו שני חיילים שהיו יחדיו באיזשהו קרב ורק
אחרי שנים נפגשו שוב. דיברנו על העבר, על ההתחלה שהיתה הכי
מוזרה, שזה סיפור טוב להעביר לילדים ואפילו לנכדים, כשיהיו. את
הלילה הזה סיימתי בביתו, במיטתו.
ולכן כולי פליאה וכולי תמיהה, איך לא הצלחתי להוציא את זה
ממנו. כאב לי על זה שהוא לא יכול לשתף זאת איתי, כעסתי על זה
שהוא לא מוכן להסביר לי, לדבר איתי.

לא דיברתי איתו כבר יומיים, אחרי העבודה התיישבתי מול מסך
המחשב המוכר כל כך אבל הוא לא היה איתי. חשבתי להתקשר, חייגתי
את מספריו אך לפני שענה כמו בת טיפש עשרה ניתקתי מיד, אולי לא
מצאתי חן בעיניו, אולי במשך חמישה חודשים חשבתי עליו רק טובות
ומעט מאוד רעות ובעצם הוא השתמש והלך (ואולי אני נותנת לפרנויה
להשתלט עלי)?
אולי אני מיושנת כשאני חושבת שהגבר צריך להתקשר (משום מה, תמיד
חשבתי שאני פמיניסטית- למה?)
אני אחכה, אני אשאר מחוברת ואחכה לו. כנראה יש משהו שמונע ממני
לגשת ולכן אני אחכה, תמיד חיכיתי לכל מאהביי, לאחד אפילו
חיכיתי עד שיסיים עם האחרת ויחזור בריצה אלי, בסוף התעוררתי
בסטירה מצלצלת כשנודע לי שיש לו עוד אחרת, עד כאן אמרתי- גם לי
יש כבוד.
הלילה כבר ירד, תמיד היו לנו את השיחות הכי עמוקות בזמן
החשיכה, היינו מדברים שעות על גבי שעות, הזמן נכנס עמוק את תוך
הלילה ואנחנו לא שמנו לב, עסוקים אך ורק בנו. הכלב היה נובח
מתחת לחלון ואני הייתי תקועה על הכיסא יושבת מול המסך הבוהק עד
שבעיניי כבר היו דמעות, הייתי בוכה מכאב הראש שנוצר לי ומכאב
הנפש שנגרם כאשר נפתח ליבי אליו. והוא היה חופר עמוק בתוך הלב
ולפעמים גם מרפא.
הוא עדיין לא בא אבל בכל זאת נשארתי מחוברת, חברת הטלפון שלי
תהיה מאושרת בסוף החודש.
פינוקיו, כלבי האהוב, החליט שזה הזמן המתאים לטיול. תמיד טענתי
שכלבים הם החיות הכי אינטליגנטיות, הם רואים מתי בעליהם במצוקה
כלשהי ומיד נחלצים לעזרתם. והאמת- הוא צדק, טיול קצר בלילה
הנעים הזה יעזור לי קצת, ישטוף לי את הראש טיפה. שיחררתי את
ג'ורג- הכלב מלמטה, ושלושתינו יחדיו יצאנו לחפש מקומות טובים
להשתנה (מה אני לא אעשה בשביל כלביי האהובים?).
בפינת הרחוב שלי יש קיוסק קטן, שם אני בדרך כלל קונה את
המסטיקים שלי, מכורת מסטיקים אני, בכל הטעמים ובכל הצבעים כולם
נמצאים אצלי בארון. בעבר היו אלה הסיגריות, הייתי קונה לייט,
חושבת שככה יכנס פחות עשן לריאות, כמה מטומטמת הייתי... אבל
הריח, עד היום אני אוהבת להריח את עשן הסיגריות שמתפזר באוויר,
מסניפה מעט וחוזרת למציאות, פותחת עוד חבילת מסטיק בננה ולועסת
בשקיקה. היום האהבה לסיגריות חלפה כמעט לגמרי, גם האהבה
לבחורים מעשנים חלפה מזמן, לא יכנס בחור עם סיגריה בידו- חוק
שנקבע בביתי ועליו אני מקפידה מאוד (אבל בביתם- זה כבר נושא
אחר).
פינוקיו מושך אותי ימינה, ג'ורג רוצה שמאלה, אולי הייתי צריכה
לקחת כל אחד בנפרד למרות שהייתי בטוחה שאוכל להתמודד עם שניהם.
החלטנו לפנות ימינה ולקחת את שביל הגישה שמוביל חזרה אל ביתי.
קיוויתי שכשאחזור הוא כבר יהיה, ישב בכיסא העץ שלו, מחובר
למחשב, מחובר אלי. העברתי במוחי כמה גרסאות של פנייה מ"היי"
פשוט עד ל"אני כבר מתגעגעת אלייך" למרות שהאחרון מסגיר יותר
מדי, מסגיר שנקשרתי. אולי אני אתקוף אותו ישר, משהו בסגנון
"כמה זמן אני צריכה לחכות?" אבל מזה הוא בטוח יבהל.
כשהגעתי הביתה נתגלתה לעיניי הפתעה- הוא חיכה... בפתח הדלת...
אולי הלילה אגלה את הסוד...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אכלתי עוגת
גבינה מגעילה,
חטפתי קילקול
קיבה, ולקינוח
נכנסתי לבמה
חדשה וראיתי שאף
סלוגן שלי לא
התקבל...



אם לא הייתי
זוכה בטוטו ב-14
מיליון, הייתי
ממש מתעצבן!


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/4/03 12:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ירדן לוי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה