את האושר שלי אני מקבל בכפית קטנה
ארוכה מאוד,
אבל קטנה מזהב
ושם מתחת ללשון
מנסה לתת לו להתמוסס לאט לאט
לשמור על הטעם המתקתק שלו כמה שיותר זמן.
אני מנסה לא לחשוב אותו בדרך הרגילה
דנה למשל
יכלה היתה לאמר לי
זה כזה שם בנאלי
ולבטל את עצמה, אבל בעצם
אנחנו לא ממש מכירים.
מה לזה ולי?
אני שמח.
מאושר
יש רוח של סוף והגבעות בוערות בזריחה אדומה
והגבעות אינן
לא פה לפחות
וכל הציורים במלים כולם נפרסים בין שורות ונאנחים ברוגע.
המוני בועות קטנות מטפסות לאוויר הפתוח
מדגדגות את החיך ועוקצות בקצה הלשון.
האהבה נשארת בצד
בינתיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.