יש לי דמעות של דם עכשיו, שזולגות לי על הלחי.
כואב לי, קשה לי להסביר.
כאב של פרידה הוא קשה.
כאב של ניתוק הוא יותר.
לא מרגישה כבר כלום, רק כעס מצטבר.
זה קשה לי לחשוב במושגים האלה.
רע לי שהגענו שתינו למצב הזה.
זה לא היה צריך לקרות, את יודעת.
אבל זה קרה, וצריך להמשיך הלאה.
ופתאום זה כל כך קל
וזה מפחיד.
איך הניתוק הזה, אחרי כל כך הרבה זמן,
הוא עניין של מה בכך בשבילי.
רוצה אותך, בתנאים שלי,
ואני יודעת שזה לא אפשרי.

אז אני אומרת שלום
ומחכה שתלחמי עלי
שלא תתני לי לעזוב אותך.

אבל את עסוקה מידי בשבילי.

להתראות חמודה.
נתראה מתישהו.
כשתזכרי.