את האמת? לא חשבתי שכך זה יהיה, ילדה צעירה וחברת ביטחון
מסתובבת עם כזה בחור מבוגר ו...יפה.
מי שידע אמר לי שזה לא קשר בריא לא לו ובמיוחד לא בשבילי, אבל
אני? אני ילדה תמימה. מה אני כבר מבינה. אני רק הקשתי ללב שאמר
לי שהוא אותי אוהב.
עד שהבנתי שכולם מסביבי צודקים עברו כבר שישה חודשים, חצי שנה
של כיף, הנאה, 100 אחוז אושר ללא מגע מיני מוגזם, לא רציתי
להרחיק לכת. הייתי רק בת 13 בעוד הוא היה בן 25..אני יודעת שזה
נראה רע, אבל איך שלא ראיתי את זה הוא רק היה מתחשב ואוהב. איך
לא ראיתי שהוא רק מחפש לעצמו סיפור לח'ברה.
הוא היה נחמד אלי והתחשב בחוסר ניסיוני כנראה זה מה שעצר בעדי
מלעזוב אותו ולחפש לי חיים נורמליים. עם אנשים בגילי או טי
טיפה יותר גדולים העיקר לא בכמה עשורים.
כל המתח ביני לבינו התחיל ברגע שהוא רצה לשכב איתי. לא הייתי
מוכנה אני כולי בת 13 וחצי, אני לא הייתי בטוחה שזה מה שאני
באמת רוצה, במילים אלו פחות או יותר אמרתי לו את מה שאני חושבת
והוא אמר "בסדר, אני מבין, נחכה". אמרתי לעצמי באותו רגע "זהו,
זה הבחור המושלם!". עד אותו לילה שהורי היו בטוחים שאני ישנה
אצל חברה ובעצם ישנתי אצלו, בפעם הראשונה.
ישנו במיטה הזוגית שלו. הוא חיבק אותי ונישק בעדינות מופלאה עד
שהוא התחיל להוריד לי את החולצה ואח"כ המכנס ותוך שניות ספורות
הוא כבר היה מעלי מחזיק את ידי צמודות למיטה בחוזקה מעולם עוד
לא ראיתי את הצד הזה אצלו. הייתי מופתעת, בהלם מוחלט. הוא
התחיל לחדור לתוכי ולא רציתי, צעקתי, אך הוא שם כרית על ראשי,
היה לי קשב לנשום. לרגע אני חושבת שאיבדתי את ההכרה.
איך זה קרה? הכל התחיל ממסיבה תמימה, הוא היה השומר בכניסה
ואני היחידה מבין חברותי שהוא האמין לי שאני בת 16 ולא כל כך
קטנה והכניס רק אותי למסיבה. הוא היה נחמד ויצא לי לדבר איתו
לראשונה כאשר ניסיתי לשכנע אותו שיכניס את חברותי גם כן
למסיבה. הוא הסכים, בסוף הערב ביקש את מס' הטלפון שלי כדי
שיודיע לי על עוד מסיבות כמו זו שהייתה שעליהן הוא משגיח ויוכל
להכנס אותנו בלי בעיה ומכאן כל הסיפור התגלגל... ממסיבה אחת זה
הפך לחמש ואף עשר, עד שיום אחד הוא התקשר והזמין אותי
ל"מסיבה", לכתובת בלתי מזוהה, לביתו. נכנסתי, דיברנו שעות
ארוכות ובסוף התנשקנו - ומכאן כל הסיפור בינינו התחיל. לא
האמנתי מעולם שזה ייגמר בצורה כזו, שבחור שכ"כ אהבתי, כ"כ
כיבדתי, יכפה את עצמו עלי. הייתי חסרת אונים כששבה אלי ההכרה -
נדמה לי שזה היה מס' דקות אח"כ, הוא הורה לי להתלבש בזריזות ,
לעוף מהדירה ולשכוח ממנו ומכל מה שאי פעם היה.  התלבשתי בקושי,
השארתי את כפתורי חולצתי פתוחים ויצאתי מהדירה בריצה. הלכתי
,בלילה, לבד אל תוך החשכה, הולכת וחושבת "איך זה קרה? למה, למה
לי, למה איתו, אני אוהבת אותו!"
פשוט לא נתתי לו מספיק מעצמי, ועכשיו איבדתי אותו - לתמיד!
במשך שבוע נשארתי בבית..לא יצאתי מהמיטה, אומרת לאמא שאני לא
חשה בטוב - זאת אמא פולנייה, תמיד מאמינה. חברות שבאו לבקר
אמרתי להן שאינן יכולות להישאר מלבד חברה אחת - מיכל - חברתי
הטובה ביותר, שידעה תמיד מה קורה איתי. סיפרתי לה את כל מה
שקרה. היא הזהירה אותי לפני כן, היא ידעה מה יהיה סופו של הקשר
הזה, ידעה שזה לא ייגמר בטוב, אך אני... ילדה תמימה. מה אני
כבר מבינה?