ארבל הכרמלי / החוף היה מצעם |
בעיניים עצומות,
התקרבתי בלאט מתוך שקיקה
ונגעתי בה בכוונה תחילה,
בחוף הומה באמצע העיר
בין המון אנשים - עננים,
בין קולות שלא שמעתי
כי רק בה - חושיי מיקדתי.
קלות קלות
בקצה האצבעות
נגעתי בזרועה... בכתפה...
ברגלה הקלה והחטובה...
ולא ידעה כי אשי נגעה בה -
"מאש החמה אני חשה" - כך סברה לה.
נגעתי בכתפה, בזרועה עם... לשוני
ואז כבר ניצתה מנוכחותי.
ההמשך כיד הדמיון...
24/09/02
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|