פה נחים הקטעים שכיכבו בפינת האקטואליה שבעמוד הראשי שלי,
והורדו משם לשם ריענון. לכאן אני אוריד גם בעתיד את כל מה
שירצה לרדת משם. בסוגריים- כמה זמן הקטע ניצב לו בפינה

(כמעט שנה)
יש באוויר ריח של מלחמה
תערובת זיעה ונרות נשמה
אבק שריפה חרוך וגיאיות הריגה
וסיגריות שנדלקות בזמן הפוגה
יש מין ריח נוסטלגי של חוסר מנוחה
גיוס חירום ואדמה חרוכה
אנשים נסים לקול שריקות פגזי המרגמות
ובבתי ההלוויות גופות בערימות

(יומיים, עד שהבנתי שאקטואליה אישית היא לא מה שהבטחתי
לציבור):
שוב אני מוצץ (גיב אול, טייק עול)
ושוב איטחן שוב אתכן
ושוב יתכן שעתכן היא לא עתי
כמו כן לא איתי היא עטי, היא כותבת איטי
ואני רוצה מהיר, תמיר, גמיר
ושוב אתן ב"לא אתן",
ושוב אני טלפוני, ישוב אוני ושוב עני
כי תעני ני אם לא תעני,
ואני מבטיח שתהני מתאני אם רק תתני,
אז יאללה.
למה את מחכה?

(9 חודשים, בסופם נולד השיר הבא בתור, שמדבר על ההתדרדרות
המטורפת שקרתה מאז):

הבעיה הסבוכה לצערי הפכה
לנוכחה קבועה בכל ארוחה
המסתברא לא התהפכא
והחייתיות לא התפתחא

במילואים לפני שנתיים
ראיתי חייל עצוב עיניים
ישב לו נעצב ונראה כאילו זה עתה
שכל סב או סבתא
שאלתי "מה לך כי תתבעס"
את אותו לוחם וולקן
והוא ענה בלי להסס:
"חברים שלי הורסים בתים ברמאללה ואני תקוע כאן"
20.4.03

גובה פני הים
(יותר משנה)
הם יורים גם ביהודים
זה נורא, זה נורא
הם ממש יורים בבני אדם
הם יורים גם בילדים
זה נורא, זה נורא
לא מחכים שיתבגרו כדי להוריד אותם
העסק הפך כה מבלבל
מי שהיה אתמול חייל
היום הוא מחבל
מי שהיה גיבור
היום מעל ראשו יש דגל שחור
ואני? מה אני חושב על זה?
כל חיי הייתי קול צף
אף פעם לא השמעתי ציוץ מחוצף
ועכשף מוטף
שאזחל תחת השרפרף,
ממלא פי חרשף,
ואחכה עד שיעבור זעף
ואתן לאחרים לבחור בשבילי
מה נקי, מה מקי, מה חוקי ומה פלילי



שרשרת המזון בלוז
(שנה וחמש)

צל על עזריאלי, אני בפקק בשלום
לפתע אחד עושה לי "בייגלע קצח רק היום!"
מציץ אז לימין, רואה אדם וסל
אשכרה קצח דבוק לו על הבייגלע אבל
אנ'לא ממש רעב, אפילו לא לבייגל יאפי
אז לרמזור אני מתקרב ואז מופיע לאפי
כן עובד זר מלאפלנד, הארץ המובטחת אווזית
התמקם באלטנוילנד, מוכר קפה עם סוכרזית
מעט יותר עצבן, אני מאיץ את המכונית
ופוגש שם בקבצן שמבקש כסף לאקונית
פה כבר אין לו מה למכור, והוא לא חי באשליות
"רוצה תן, אם לא- עבור", משדרות עיניו האדמומיות
"תגיד לי איך זה ש", שאלתי את פושט היד
"כולם עוסקים בסחר, רק אתה סחורה לבד
איך באמצע תל אביב מבקש אתה צדקה?
פה זה שוק, הבט סביב!" ואז הוא הרים שם צעקה
ואמר לי:
אתה לא במרכז, אתה בסופשלו, יא ביזון,
כן הגעת אחי לקצה שרשרת המזון
כבר אין פה מה לתת, אין ביקוש, אין היצע,
אנחנו רק שוקעים בין גובה גלי הביצה,
שרשרת המזון בלוז!

"כן", המשיך הוא ובאר, "החבריא במורד הכביש,
אין להם יותר מזל, אלא רק פחות ביש.
להם יש במי לנגוס, הם לא כאלה אומללים
אבל אני נוטה לגסוס וסגרו ת'בית חולים
לילדים שלי אין בצפר, להורים שלי אין קצבה
בכיס מזמן נפרם התפר, הכל הולך פה לצבא
בסיפורים, שקרים ושמפו הם מעסים לך מחשבות
מספרים'ך שנפלא פה אבל יש רק מורשת של קרבות
אז לפני שהרמזור עושה לך צבע של דולר
ואתה ממשיך לנסוע, לא חושב על המחר
רק תזכור שהשינוי- לא יבוא הוא מהחוק
הוא יבוא רק אם".. אמר, אבל אז נהיה ירוק
ואם משרד התחבורה אומר לי "סע"- אז אני זז
ואם משרד הביטחון אומר לי "דום"- דם אני קז
אז נסעתי, ופספסתי את הפאנץ' של הקבצן
אבל נראה לי שמחרתיים כבר אחלוק איתו מזרן
ואז אחרי שאסיים לשחק ב'יהיה בסדר'
יהיה לי ים של זמן לשמוע אותו צועק עלי ת'שדר
הזה:
אתה לא במרכז, אתה בסופשלו, יא ביזון,
כן אחי הגעת לקצה שרשרת המזון
כבר אין פה מה לתת, אין ביקוש, אין היצע,
נלחמים על הישרדות עד שיפנו פה ת'ביצה,
שרשרת המזון בלוז!

אתה לא במרכז, אתה בסופשלו, יא ביזון,
יא פוזון, חילזון, משקרים אתה ניזון, שורפים'ך ת'אוזון
ומחדירים'ך קורטיזון
על השכל ש'ך יש סזון, זה גובל כבר ברזון, אז תמצא לך חזון שהוא
מעבר למזון
ותקום כבר!