מתי זה מגיע?, מתי בדיוק זה נופל עלייך, מתי צלליות התודעה
שלך, מבינות ,שזהו זה.
אצלי?, אצלי זה קרה בחמש בצהריים, יום שישי, מזג אוויר "אביך
וחם", כדברי החזאי.
מה יש ברקע? זה משנה? כן, נו טוב אווירה ובולשיט.
ברקע מתנגן "אליס אין צ'יינס", כמעין תוספת אובדנית בקולו של
ליין סטנלי לכל תערובת החרא הזו.
אז יום שישי, סתם עוד יום שישי, חם ואביך עם מוזיקה לא רעה
ברקע, ואז זה נופל, לבד.
לבד, הכי לבד שרק אפשר, ואיך שאני לא אלעס את הנושא, זה הכי
נדוש שיש.
מה עושה ילדה בת 20, כשהיא מבינה שזהו? לבד.
מה היא עושה כשהיא מבינה כשאין איך לצאת מזה?
אתם כנראה לא מבינים את הסיטואציה, או, הנה המקלדת שלי עושה
צלצול מענג כשאני רושמת, סיצואציה, ס-י-ט-ו-א-צ-י-ה.
במילון רשום - "מצב, מערכת התנאים והמסיבות שמישהו נתון בהם,
סביבה, רקע."
או, אברהם אבן שושן, מה הייתי עושה בלי ניתוחי המילים המבריקים
שלך, אז זו הסיטואציה שלי עכשיו, לבד עם ליין סטנלי.
החברים שלי חיים באיזו בועה מחוץ לבועה שלי, את הסיבובים הבלתי
נדלים בת"א אני עושה לבד, אני והסיגריות ומשקפי שמש שחוסמים את
שאר העולם מהעיניים המאשימות שלי.
ואחרי זה מתפלאים למה אני "כזו", אני אני אני אני אני אני
אני רוצה
אני חשובה
אני לבד
לבד
לבד.
ומה עושה ילדה בת 20 שמגלה שהיא לבד, וחוץ מרצון לא ברור לחתוך
כלי דם ראשיים לא נשאר בה כלום?
כותבת.