"הס!" היסיתי את סוסתי הגאה מטילדה, בהתקרבנו אל מעבה היער,
אותו היער האפלולי ממנו הזהירוני כל מכריי. מטילדה הביטה עליי
בהבנה, מרכינה את ראשה בצייתנות. שלחתי את ידי לתרמילי ודליתי
ממנו את קוביית הסוכר שכה הייתה חביבה על מטילדה (תמיד נהגתי
להסתובב עם תרמיל ובו קופסת קוביות סוכר. טריוויאלי, לא?).
החשכה שאפפה את הכפר נדמה שאפפה את היער אף יותר, וריח אפיפיות
עלה באפי. מיד כשהופיעה מחשבה זו בראשי, הסתכלה עליי מטילדה
במבט הנוזף שלה שכאילו אומר "שוב את מפנטזת על אפיפיות?"
הרכנתי ראשי בצייתנות ומטילדה חייכה חיוך גאה.
שתקנו שתינו, מתקדמות בצעדים איטיים ומחושבים אל תוך היער. מאז
ומתמיד שמעתי סיפורים על היער ועל היצורים המסוכנים המתגוררים
בו, ומתנכלים לכל המפריע את שלוותם.. אך מעולם לא ייחסתי לכך
חשיבות. תמיד נטיתי להטיל את האשמה על יין השיכר המחוזק שנהג
לשתות סבי, שהיה מספר לי סיפורים אלו, או להטיל את האשמה על
אמי שהייתה טרובדורית לעת מחסור, ודומה שדמיונה היה מפותח יתר
על המידה. היא שקנתה לי את חרבי החדשה והנוצצת, שהמוכר הבטיח
שרק למראה ינוסו על נפשותיהם כל אוייבי. תמיד הייתי תמימה,
ולכן מיד כששמעתי הצהרה מבטיחה זו, הפצרתי באמי שתרכוש אותה
עבורי.
אמי הסכימה לקנותה, אך נאלצה לספר אח"כ לאבי מיני מעשיות, שכן
היה תמיד זועף על פזרנותה הרבה " צאי ותשירי קצת, מה את חושבת,
שהכסף מתרבה ומתרבה?" שכחתי לציין, שנהגנו לשלם בכבשים, וחרבי
עלתה לנו 3 כבשים!!!
אמי לא ידעה אז, שלכבוד יום הולדתי ה- 18 מתכננת אני לצאת אל
היער ולתור אחר אותו מכשף מסוכן ששמו נישא באימה על שפתותיהם
של כל תושבי הכפר. יש אומרים שמדי שנה נוהג הוא לדרוש את
קורבנו, ובכל שנה עלינו לערוך הגרלה נוראית, שבסיומה נשרף אחד
משדות הכפר. כן, כך מדי שנה, כיוון שאומרים שמכשף זה שונא שנאה
יוקדת תירס. ואנחנו הכפר שהכנסתו העיקרית היא גידולי תירס...
כוונתי הייתה להגיע אל אותו מכשף, מצויידת בחרבי האימתנית
ולאיים עליו או להפחידו. לא הייתי בדיוק בטוחה כיצד אעשה זאת,
אך תחושת הבטן שלי אמרה שיש לי סיכוי טוב מאד להצליח במשימה
זו. אז הלכתי על זה. לעולם אינני מתווכחת עם הבטן שלי.
עוד אני ומטילדה רוכבות לנו בדממה אל תוך היער, ולפתע נשמעה
שריקה. מיד הזדקפתי בבהלה על סוסתי ועצרתיה לבל תשמיע קול. מבט
חטוף סביבי גילה סוס שצבעו חום ערמוני, דוהר מכיוונו של פלג
מים קטן (עתה משהתרגלו עיניי אל החשכה, יכולתי לזהותו ככזה),
אל עבר דמות כהה שנשענה לה בניחותא על גזע עץ. מיד כשהגיע הסוס
אל הדמות, עלתה היא עליו בקפיצה שלא הייתה מביישת אף את
היינריך הסייס מהכפר שלי, שיש אומרים שהצליח לביית אף את
הסוסים הפראיים ביותר, גם אלו שהיו בטוחים שהינם כבשים ולא
סוסים... אבל זה כבר סיפור אחר. הדמות הזדקפה במקומה על הסוס
ואחזה בהחלטיות ברסנו, ומייד פנו שניהם לעברנו. משהתקרבו יותר
לכיווננו הצלחתי לעמוד על טיבה של דמות זו. היה זה בחור צעיר,
בשנות ה- 20 לחייו, ששיערו שחור משחור, נוצץ ומבהיק מטל הלילה,
ועיניו ירוקות ויוקדות מבטים חודרים. מרוב התלהבותי כמעט
ונפלתי מעל גבה של מטילדה, אך ברגע האחרון הצלחתי ליישר את
עצמי. הבחור, שהיה מאד משועשע מכל הסיטואציה, חייך ואמר "זה מה
שקורה לי תמיד עם רוכבות צעירות ותמימות". הבטתי עליו במבט
רוגז, והוא מיהר להתנצל "סליחה, לא התכוונתי להשמע שחצן. מי את
ולאן פנייך מועדות?" סיפרתי לו על משימתי, ומייד קפץ הוא
בתדהמה כשהוא רכוב על סוסו (הוא היה גם גמיש להפליא), ושאל
"ההולכת את אל המכשף הקר, המר והנמהר, שבקצה היער הוא גר, וכל
היום הוא רק שר?" לאחר מאמץ קטן להסתיר את צחוקי מחרוזיו של
עלם החמודות, שאילתיו " וכי מנין יודע אתה דברים אלה אודות
המכשף?"
העלם ענה שהינו מהכפר הסמוך ליער, ואף סיפר כי המכשף התגורר
לפני שנים רבות בכפרם, עד שהחלו תושביו לגדל תירס, ומאז אינו
רוצה בקשר עם בני הכפר. סיפרתי לו על הקורבן שכפרנו נאלץ
להקריב עבורו מדי שנה. העלם חייך בהבנה ואמר שהמכשף כה סולד
מתירס, עד שהודיע להם שהוא יעשה הכל כדי שבשום מקום על פני
האדמה לא יצמח תירס יותר, אף אם ייאלץ לנקוט בצעדים קשים, ואף
הוסיף כי את קורבן התירס מעלים גם הם מדי שנה, וכך גם בכפרים
אחרים.    
הסברתי לו שאיננו מסוגלים יותר לשאת את העול הכלכלי הזה
שבשריפת שדה מדי שנה, וחייבת אני לעשות את מה שאומר לי לבי (לא
הזכרתי את בטני, כמובן). העלם חייך את חיוכו הצחור והציע
ללוותני במסעי זה. הודיתי לו על חביבותו והסברתי לו שאת מסעי
זה עליי לערוך לבדי, ויהי מה. העלם לחץ את ידי בחביבות ונפרד
ממני. כשרכב לו לדרכו נזכרתי ששכחתי לשאול אותו לשם הכפר הוא
מתגורר, במידה וארצה להמשיך את הקשר עימו.. נו טוב.
ליטפתי את מטילדה בחביבות ואמרתי "בואי מטילדה'לה, הולכים".
היא הנהנה בראשה והמשכנו לנו ברכיבתנו הארוכה אל תוך מעבה
היער.
רכבנו ורכבנו ורכבנו, נדמה שרכיבה זו נמשכה שעות על גבי שעות,
כשלפתע נתגלה לפנינו בית קטן בלב היער. שאלתי את עצמי האם
ייתכן והגענו לביתו של המכשף המר והנמהר. מיד נזכרתי שהעלם
המרשים בו פגשתי ציין כי המכשף נוהג לשיר כל היום. ירדתי מעל
גבה של מטילדה, וסימנתי לה עם אצבעי להיות שקטה. התקרבתי
בצעדים קטנים ושקטים אל עבר הבית, כשידי הימנית אוחזת בחוזקה
בחרבי הנתונה בנדנה. כשהתקרבתי אל חלון הבית מיהרתי להתכופף פן
יראני המכשף, ומיד הסתתרתי תחת אדן החלון וחיכיתי. לאחר כמה
שניות הצלחתי להבחין בין סבך הקולות ביער בקול שירה, אך לא
הייתי בטוחה עדיין אם אכן היה זה הוא או אחד הינשופים המזמרים
המתגוררים ביער. קירבתי את אוזני ברוב קשב אל החלון, ומייד הדף
אותי קדימה גל רוח חזק (היה כנראה איוורור בבית). המכשף פתח את
החלון וקרא לעברי "מי את ומדוע נמצאת את בשטח ביתי?"
מיד נעמדתי במקומי, ידי עדיין על חרבי וכל פניי אומרים
החלטיות, פניתי אליו והשבתי " נעים מאד, סקוונצה, מהכפר סילאבי
הסמוך ליער. באתי אליך לדרוש כי תפסיק מאיומיך ומהטלת חיתתך על
כפרי. בני כפרי לא יסבלו עוד את מרותך הרודנית, ואוהבים הם את
צמח התירס. אין בכוונתנו להפסיק ולגדלו בשל גחמתך המטופשת!".
כל פניי אמרו קשיחות כעת, מרוצה מנאומי המוצלח.  
המכשף הביט בי בשאלה, דומה שלא הבין את שפתי כלל. לפתע פתח את
פיו ואמר "מדוע שלא תיכנסי, אפשר לדון בכך על איזו כוס קפה חמה
ומהבילה.. ודאי קר לך בלילה זה, למה שלא נחלץ אותך מהבגדים
הרטובים האלה...?" וקולו שופע מתיקות ממזרית. מיד השבתי לו
בתקיפות "אין בכוונתי לבלות בביתו של מכשף זקן וסוטה. מטרתי
היא אחת ולשמה באתי, ולא אלך עד שאשיגנה!"
חייך אליי המכשף ואמר "בסדר, בואי ואספר לך כיצד נראים הדברים
מהצד שלי. עד לפני כ- 10 שנים התגוררתי בכפר אוורסינה, לא רחוק
מהיער. יום אחד הגיעה אליי דודתי לביקור ואיתה מתנה: שקיק קטן
עם מעט זרעי תירס. על התירס שמעתי עד אז רק סיפורים, ולא הזדמן
לי עדיין לטעום ממנו. מה רבה הייתה שמחתי, כיוון שעני מרוד
הייתי, והאדמה סירבה לקלוט בחמימות את זרעי השעועית שהייתי
שותל בה. למותר לציין, שכל תושבי כפרי גידלו שעועית, דבר שלא
הקל על הצלחתנו הכלכלית כאינדבידואליסטים במערכת האקונומית של
הכפר ; (כאן עשיתי פרצוף של "מה לעזאזל....?") הקציתי לתירס
חלקה מיוחדת, ובה שתלתי את הזרעים. לאחר כמה ימים נבטו הזרעים,
ועלים קטנים ניבטו בהם. לאחר כמה שבועות הגיעו צמחי התירס שלי
לגובה של חצי מטר, ועם חלוף הזמן עד לגובה של מטר וחצי. יבול
התירס כה הצליח והשמועה פרסה כנפיה בכפרי והילכה קסם על
ליבותיהם של האיכרים מאוכזבי השעועית. עד מהרה קניתי לי שם
מכובד בכפרי, והעסקים פרחו. האיכרים אותם הזמנתי לסעוד על
שולחני בערבים קינאו בהצלחתי, ובערב אחד כאשר סרתי אל הנוחיות,
לקחו הם מעט מן הזרעים שלי, אותם הייתי שומר בחבית סגורה למען
יישמרו.
לאחר כמה ימים, גיליתי שגם לשכניי צמח תירס. מה רב היה זעמי על
כך. הרגשתי מרומה ובודד, ובאותו היום קצרתי את כל יבולי
ושרפתיו, ובסוף היום ארזתי את חפציי וברחתי אל מעון החורף שלי,
זהו ביתי שביער, אשר עם השנים הפכתיו למעוני היחיד. עכשיו אולי
מבינה את, מדוע איני רוצה לראות גידולי תירס בכל מקום, מדוע
הנני כה זועף על כך ובוחר לחיות את חיי במנותק מכם."
נאומו של המכשף הפתיע אותי. ניכר כי אינו מבין כלל את שקרה!  

" הלא אינך מבין, טועה אתה לחשוב כי תושבי הכפר רימוך. אתה
שתלת את זרעי התירס ומכרת את היבול שצמח מהם, והם קנו ממך את
התירס ושתלו את זרעיו. הזרעים שבביתך שהביאה לך דודתך אינם
שונים מגרגרי התירס עצמו!"
המכשף הביט בי בתדהמה. "רוצה את לומר, כי זרעים אלה אינם
מיוחדים? כי כל אחד יכול לגדל  תירס מגרגריו הפשוטים של התירס
שקנה? כי עשיתי עצמי לקלון? כי לשווא התרחקתי מבני האדם?"
הנהנתי.
המכשף הליט פניו בכפות ידיו הגדולות, ובכה כמו ילד. לרגע ממש
התחשק לי ללטף את ראשו בחיבה אימהית, אך זה עבר לי מייד.
המכשף הרצין ואמר " תודה לך על שהארת את עיניי. כלל לא ידעתי
כמה תמים הייתי, כמה אכזר הייתי אליכם בהיותי מהיר חימה ומסיק
מסקנות שגויות. האם אוכל להתלוות אלייך בדרכך חזרה ולהתנצל
בפני כל אחד ואחד מתושבי הכפרים?"
חייכתי והשבתי "בוודאי, היש עימך סוס?"
המכשף שרק ומיד יצא מבין השיחים סוס אצילי וגאה. המכשף נכנס
חזרה אל הבית, ובמהירות מרשימה ארז את חפציו ומייד יצא החוצה,
אכף את הסוס, היטיב על הסוס את תרמילו ועלה עליו.
אני קראתי למטילדה שלי, והיא באה בשמחה אליי, מחייכת חיוכים
מתגנבים אל עבר סוסו של המכשף. מטילדה השובבה הזו...
עליתי עליה וביחד דהרנו שנינו, המכשף ואנוכי, אל עבר הכפרים.
דהרנו כל הלילה, ובבוקר הגענו אל כפרי, שתושביו כבר קמו והחלו
במלאכת הקציר של יבול התירס. מיד כשראו הם את המכשף שלחו קריאה
לנשותיהם להשאר בבתים, ויצרו הם חומת אנוש החלטית.
הרמתי את ידי, להראות שאין סכנה, ואמרתי " המכשף שעמי מעוניין
לשאת את דבריו בפניכם. אנא הקשיבו לו, כיוון שמתחרט הוא על
טעותו המרה שטעה ומעוניין הוא לחזור לחברתנו, חברת בני האדם".
המכשף פתח את פיו והחל בסיפורו, בעוד אני משראיתי שאיני נזקקת
כאן עוד, רכבתי לי לכיוון ביתי. כשהגעתי הכנסתי את מטילדה
לאורוותנו ונכנסתי הביתה. אמי בדיוק הייתה במטבח, מבשלת משהו.
התיישבתי ליד השולחן. אמי הבחינה בי, ואמרה "או, יופי שקמת.
תרצי מעט תירס חם לארוחת בוקר?"
הסתכלתי על אמי בבעתה.