בראשית היתה כנרת
ומימיה כחולים כחולים
והיית את,
ולא היית.
ברק מרצד, חיוך חולף הבטחה-
האם?!
ומגע של שניה
ותקוה של מבע
הלעולם?!
ונותר הרטט
ולא חלף הכאב, הרצון התשוקה.
(ואם מר הוא- במתוק אל יומר!)
ואני.
------------------------------------------------
באחרית תהייה כנרת
ומימיה- כחולים כחולים....
מ.פ. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.