שמעון פיטוסי / אמא |
ועיניה חומות נבונות
ואני למולה מתמלא בדמע
ואומר:
"יאללה, בואי,
נזוז"
היא הבת של הצוק
אך היא אבן חצץ
אל הואדי היא באה
בלי שקט
והיום אחרי ארבעים שנה
היא יושבת בחדר
שותקת.
"גם אני" היא אומרת
"לא יודעת
לאן החיים מובילים
אולי אל הסוף אולי רק עוד קצת
לא יודעת
אנ'לא אלוהים"
לא מכיר אותך
אבל חש את לבך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|