אתמול כשישבתי מולך
וראיתי אותך
היא הייתה שם .
כנראה שהיא תמיד תהיה שם.
השאלה שאני שואלת את עצמי:
"למה פגשת אותה לפני?"
ובנקודה זאת
אתה
לא מפסיק לרדוף אותי.
המבט שלך ממשיך לרדוף אחריי.
לפעמים כבר נמאס לי לברוח,
אני עייפה, תן לי הפסקה.
"תפסיק"!
רק אתמול ראיתי אותך.
הצעקה המחרישה שאני כל כך רוצה
למנוע ממך לשמוע אותה,
אותך היא תהרוג.
הכאב
המחריש את רגשותיי
אלייך
חוזר אלי
כל פעם מחדש.
כמו שאותך אני לא מפסיקה לראות.
אתה מת.
היא מתה.
זה כמו שכמעט היה
אבל לא היה.
אני לא מרגישה
כלום.