תסתכלי לי רגע בעיניים,
תסתכלי טוב.
את באמת חושבת שזה לא אמיתי?
יושבים שנינו חבוקים, המשענת מפרידה ביננו
ועדיין אנחנו לא מניחים אחד לשנייה,
האולם מחשיך, את מתקרבת אלי לאט מנשקת אותי,
אני מריח את הצוואר שלך, את השיער שלך,
נושק לך על המצח,
ואומר את מה שכל הגוף שלי צועק.
"את פשוט מדהימה".
נרתעת, מעקמת קצת את החיוך.
"מה קרה?" אני שואל...
"אתה אומר את זה יותר מידי קר",
כמו באוטומט, אמרת לי...
אני מחזיק לך את היד,
אני מחזיק לעצמי את הלב,
שלא יפול פתאום מההתרגשות,
ומנשק אותך קצת יותר חזק, לא לאט כמו שאת רגילה.
ואת מרגישה את זה בדיוק כמוני.
יוצאים, כולם עוברים סביבנו בדרך החוצה, ואני רק מביט לך
בעיניים, עמוק.
מנשק אותך...
"אתה מדהים" את אומרת...
ופתאום משהו מהדהד לי בראש,
איפהשהוא שם מאחורה.
"אתה אומר את זה יותר מידי קר",
כמו באוטומט, אמרת לי...
כמו באוטומט, אמרת - לי. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.