אנשים נכנסים יוצאים, מאותו-לאותו החדר, באותו בית אפל המלא
שמחה מזוייפת.
באותה השנה 1987, שנה קרובה-רחוקה כזאת, שנוייה במחלוקת.
אההה!!!
היא נולדה.
באותו ערב, באותה הדקה, נשמה את נשימתה הראשונה, נקייה, טהורה,
מלאה-מחניקה ודוחקת בה עד יום מותה.
היא קמה.
מהר מאוד החלה ללכת, הצעדים הפכו לריצות ארוכות, היא רצה ולא
ידעה לאן, דלת לא הייתה בסוף; היה שדה פתוח של חופש חופשי כזה
שתלוי באויר.
היא עפה.
רחפה על פני אנשים, הורידה עליהם מטר דמעות של עצב אמיתי וכנה,
ריסים נפלו מעיינה על לחיי ילדים קטנים שבקשו משאלות.
היא התרחקה
לעיתים נראתה באופק,אנשים נכנסים יוצאים כהרגלם והיא, היא
אההה!!!
מתה בשנתה. |
