אני הסברתי לה מלכתחילה שאסור לה לבטוח באף אחד. באף אחד,
אמרתי לה, כולל אותי. מה, היא שאלה, זה אומר שלא נחיה לנצח,
בודאי, שנחיה לנצח אמרתי לה, אבל אל תסמכי על זה.
היו לנו חיים מצויינים. היא התקדמה בחוג לפילוסופיה וכבר נתנו
לה שלוש כיתות משלה. ומר דניאלי בתחנת הדלק, הבטיח לי שבקרוב
אני אקבל מנהל משמרת ואז הכסף הוא יותר גדול.
פגשתי אותה מחוץ למועדון בתל-אביב. את שנינו לא הכניסו. אותי
בגלל שאני לא מצאתי חן בעיני הסלקטור ואותה מאותה סיבה. שנינו
ניסינו לשאול אותו למה בבת אחת. והוא אמר לנו כי אין מקום. אבל
את השחקנית שהגיעה הוא הכניס. אחרי שעה הלכנו לשתות קפה
במקדונלד. אבל לא היה להם קפה אז אכלנו צ'יפס.
היא לא היתה יפה, וביננו גם לא מי יודע מה חכמה. אבל היא היתה
חיננית ולא התלוננה שאני גומר מהר מדי כמו צילי.
צילי היתה החברה שלי לפני כן. היא זרקה אותי איזה שבע פעמים
ובכל פעם התחננתי לחזור והיא הסכימה. בפעם השביעית היא אמרה לי
שנמאס לה ממני לחלוטין. היא נפגשה עם הפסיכולוג שלה והוא אמר
לה שהיא צריכה לפרוק מתחים ולהגיד לי כל מה שיש לה על הלב. אז
היא אמרה. ישבנו על הספה בסלון שלה והיא אמרה לי שאני גומר
מהר. לא שלא ידעתי שאני גומר מהר. ידעתי, אבל היא הסבירה לי
שממש ממש מהר. מטוס קונקורד היא אמרה, יותר איטי ממך. שאלתי
אותה למה היא נשארה איתי והיא אמרה לי שזה בדיוק מה שהיא שאלה
את עצמה בכל אותם שלשת החודשים. אבל אז היא הבינה שיש חורף
והיא תמיד הסכימה שאחזור כי היה לה קר ברגליים.
בכל פעם שלצילי היה קר ברגליים היא היתה תוקעת אותם מתחת לתחת
שלי. ואני שאהבתי אותה נתתי לה לעשות את זה למרות שעמוד השדרה
שלי רעד מרוב קור. בנוסף צילי לא אהבה לגזור ציפורניים ופעם
אחת היא תקעה לי את הבוהן עמוק לתוך הבשר וירד לי דם. אז היא
הביאה פלסטר מהאמבטיה ושמה לי על הישבן ואני חשבתי שהיא אוהבת
אותי.
צילי גם סיפרה לי שהיא בגדה בי. לא תמיד אבל מדי פעם. לא תמיד
כי הרבה פעמים היא שכבה עם משהו אחרי שנפרדנו ולפני שהתחננתי
שנחזור כך שהזיון והחברות לא היו חופפים.
זה שבר אותי לגמרי. לדעת שאתה גומר מהר זה משהו אחד. אפשר
לדעתי לפצות על-כך בכל מיני תחומים. למשל להביא פרחים, או
לשטוף כלים לדעת שיש מישהו אחר זה כבר משהו אחר. למה, שאלתי
אותה, למה. והיא אמרה לי את האמת, כמו שהפסיכולוג שלה יעץ לה
להגיד לי. אני צריכה סיפוק היא אמרה. הופ אתה נכנס והופ אתה
גונח ואני עם הרגליים למעלה כמו איזו זונה שממתינה למשיח. למה
לא אמרת לי, שאלתי, אם היית אומרת לי הייתי משתדל יותר. ואז
היא ממש התרגזה, כמה יותר, עוד שלושים שניות, אני צריכה אותך
כפול מאה. אתה מסוגל כפול מאה. שתקתי.
היא בגדה בי עם החבר שלה לשעבר. עם החבר הכי טוב של החבר שלה
לשעבר. עם בחור אחד שהיא התחילה איתו במכולת ועם הפסיכולוג
שלה. זה הכאיב לי מאד, כי החבר הכי טוב של החבר שלה לשעבר למד
איתי בבית ספר בחטיבה והיה תמיד מכניס לי מכות. אמנם פעם אחת
הצלחתי להפתיע אותו ולהפיל אותו וכמעט לזיין לו את הצורה אבל
אז בא החבר הכי טוב שלו ושניהם זיינו לי את הצורה. גם
הפסיכולוג הפריע לי.
זה לא בדיוק אתי, אמרתי לה לשכב עם הפסיכולוג שלך. אל תהיה
פסיכי, היא ענתה, הוא משחרר אותי מלחצים.
השיחה הזאת גרמה לי להאמין שאסור לבטוח יותר באף אחד. כל
הפעמים שצילי אמרה לי שהיא הולכת לחברה, כל הפעמים ששמעתי
קולות של גברים בטלפון והיא אמרה לי שזה מהטלויזיה, כל הפעמים
ששאלתי אותה אם היא אוהבת אותי והיא ענתה לי אולי בהמשך,
התבררו ככוזבים.
אחרי זה חצי שנה לא היתה לי חברה. גם לא האמנתי שמישהי יכולה
לרצות אותי וגם לא בטחתי באף אחת. עד שפגשתי אותה. את אולגה.
היא לא היתה יפה, כמו שאמרתי כבר וגם היא חיסלה תוך שניה את
הצ'יפס שלה ובלי לשאול היא התחילה לכרסם את הצ'יפס שלי אבל היא
לא הסתכלה על אף גבר אחר ותמיד אחרי העבודה היא היתה מגיעה ישר
אלי. גם לא היה אכפת לה שאני גומר מהר. היא במילא היתה הרוגה
מרוב ספונג'ה ושני אוטובוסים שהיא היתה צריכה לקחת
מהאוניברסיטה עד אלי. אז זה טוב שאתה גומר מהר כי אז יש לי
יותר זמן לישון, היא הסבירה.
היא אהבה לישון ולאכול. ואני הייתי מכין לה כל מיני מאכלים
שהיא היתה אוהבת. היא סיפרה לי שהחבר הקודם שלה הרביץ לה פעם
עם ספר מאד עבה של פושקין וניסה להרוג אותה. כך שאני הייתי
במבחינתה שיפור ממשי. היא גם רצתה שנתחתן. אבל אני התלבטתי כי
היא היתה שמנה.
אם הייתי פוגש אחת כמוהה בדיוק רק יותר רזה זה היה יכול להיות
מושלם. אבל לא אהבתי שהיא שמנה ושהיא זללנית. כשהייתי מכין לה
מרק עוף היא היתה יכולה לאכול שלוש מנות. בהתחלה הייתי שמח
שאני משמח אותה אבל אחרי כמה זמן זה התחיל לעצבן אותי. שאלתי
אותה אם היא לא חושבת לעשות דיאטה. והיא ענתה לי שהיא ניסתה
פעם אבל היא לא מסוגלת. כשהייתי קטנה אז היינו נורא עניים
ולפעמים לא אכלתי יומיים מאז אני חייבת לאכול אם אני לא אוכלת
אז אני עצובה. שאלתי אותה אם היא לא מוכנה להיות קצת עצובה
בשבילי והיא התחילה לבכות.
כשהיא ביקשה שנתחתן אמרתי לה שאני מסכים אם היא תרזה. היא
הסתכלה עלי במבט משונה ואז היא אמרה לי שאני לא אוהב אותה.
הסברתי לה שאני אוהב אותה מאד, רק שאי אפשר לסמוך על בני אדם
אף פעם, במיוחד לא על אהבה.
אחרי חודש אולגה הורידה חמש קילו. היא בקושי צחקה אבל כל פעם
שהיא היתה עולה על המשקל היא היתה מחייכת. לא היה לי נעים לכן
הצעתי לה מדי פעם איזה שניצל או עוף אבל היה לה כוח רצון חזק.
קבענו את החתונה לעוד חודשיים באוקטובר.
מבחינה כספית יכלנו להרשות לנו חתונה באולם כי מצד אולגה כל
המשפחה שלה היתה אמא שלה, שהיתה זקנה ולא ידעה מילה בעברית
ומהצד שלי אמא שלי רבה עם האחיות שלה על הירושה כך שרק היא אבא
שלי ואחותי היו אמורים לבוא, דניאלי אמר לי בתחנת הדלק שהוא לא
יכול לבוא אבל הוא קידם אותי למנהל משמרת, בשבתות. כך שיצא
שאפילו לא היינו צריכים אולם.
אולגה כבר הורידה שש עשרה קילו. היא גם התעמלה בבית ובעבודה
וגם למדה אותי להתאפק. לקחת את הזיון רגוע ואני התאמנתי
והשתפרתי. באמת היינו לנו חיים טובים אבל אז דפקתי את הכל.
צילי התקשרה בוכה וסיפרה לי שהפסיכולוג שלה נשוי ושהוא קרא לה
זנזונת. אמרתי לה שאני מצטער אבל אני מתחתן עוד שבועיים. צילי
השתתקה.
צילי אף פעם לא באה אלי הביתה כשהיינו חברים, לא היה לה כוח
לנסוע עד חולון אבל הפעם היא הגיעה. היא נכנסה לדירה ועיקמה את
האף. איזו דירה מכוערת היא אמרה. מי זו האשה המכוערת בתמונה.
זו אמא של אולגה אמרתי. צילי צחקה.
ואז לפני שהבנתי איך היא הורידה לי את המכנסיים ועלתה עלי.
השתפרת היא אמרה באמצע, השתפרת ממש.