בשעה תשע בבוקר בדיוק, כששמש אביבית שרבבה פרצוף צהוב וצוהל
מבעד לעבי חורף אפרפרים, נפתחו לרווחה שערי גן החיות, ועובדי
המפעל "אורו נרות" פסעו פנימה, מחזיקים בידהם שקיות פלסטיק
צבעוניות עם סנדוויצ'ים ותרמוסים מלאים קפה.
את הרעיון ליום הנופש יזם דודיק, המנהל הזוטר החדש של המפעל,
שהגיע טרי ולוהט כבורקס מלימודים אקדמיים מפרכים ומרנינים.
דודיק היה צעיר, נמרץ, מהיר תפיסה ובעל מוח סקרני וחריף המפיק
רעיונות מקוריים ויעילים. עד מהרה הצטייר בעיני סגל ההנהלה
והעובדים כאחד שגם אם ראשו מונח טוב ויציב על כתפיו הרי אין
הוא פוחד לשנות את שיטות העבודה הנושנות, לשלוף פתרונות
מהשרוול, ולתקוף בעיות מכיוונים רבים ושונים. שבועיים אחרי
הצטרפותו למפעל כבר החליף את מיץ הלימון בחדר האוכל של המפעל
למיץ מנגו ושבוע אחר כך כבר העלה בפני מועצת המנהלים את הצעת
הייעול המהפכנית הראשונה שלו- "יום נופש משופר". לדבריו נסעו
עובדי המפעל בתשע השנים האחרונות בכל ימי הנופש לפארק הירקון
עשו על האש וחזרו הביתה. דודיק התרה, הזהיר והבהיר כי ימי נופש
שחוזרים על עצמם עלולים לגרום לתחושה של מונוטוניות ותסכול אצל
העובד, ואילו גיוון ימי הנופש והוספת סיורי העשרה, הרצאות
ומפגשי לימוד, גם ירחיבו את אופקי העובד וגם יגרמו לתחושת
ציפייה נעימה בכל פעם שיתקרב מועד הנופש. מובן שהצעתו לא עוררה
התנגדות.
אמנם עובדי 'אורו נרות' קצת רטנו, על כך שבמקום לישון עד מאוחר
ביום הנופש, לעשות על האש וללכת הביתה, הם נאלצים לקום מוקדם
ולהגרר לגן החיות אבל המוטיבציה המדבקת של דודיק ונוכחותו
המובטחת של מר שילינג הבוס הגדול, הצליחו לשכנע אותם להתאסף
מחוץ לשערי גן החיות בתשע בבוקר בדיוק.
"או קיי ח'ברה לכאן" נופף דודיק לציבור העובדים הנכנסים,
מזמינם להתאסף סביבו. "חברה זוהי דנית והיא תהיה המדריכה שלכם
להיום" אמר והצביע על נערה צנומה בעלת עיניים מימיות לצידו
"ולפני שנתחיל בביקור הייתי רוצה לחלק לכם את השאלונים האלה
למילוי בסוף היום. כך שנדע שם למעלה איך ניתן לשפר את ימי
הנופש העתידיים". הוא שלף צרור עבה של דפים וחילק אותם לעובדים
יחד עם חבילות עפרונות צהובים. "ועכשיו הבמה לדנית, ולא לשכוח
להחזיר גם את העפרונות".
-"שלום וברוכים הבאים לגן החיות הזאולוגי- מוניציפלי" פצחה
דנית ולא פסקה לדבר ולהסביר במשך שעתיים תמימות. היא הובילה את
שיירת העובדים בין השבילים וסביב הכלובים, מדוכני מזון ועד
תחנות האכלה, מהקופים השובבים עד ללטאות הירוקות מקונגו.
הסבריה היו מדויקים ומפורטים וקולה שיצא ממתנים צרות וגרון
כחוש היה ערב ומרתק. לא פלא שהשעתיים חלפו ביעף. היה זה, ללא
כל צל של ספק, יום מוצלח ומעניין. עובדי המפעל עמדו מוקסמים
משירתו הענוגה של הזמיר הסנגלי, תעלולי כלבי הים שבו את לב
כולם, בפינת הליטוף החזיק מר שילינג טלה קטן, הניקו מבקבוק
והראה לכולם שהוא יודע לחייך, והדוב הסורי גרר קריאות התפעלות
שנהם על הגזבר הממושקף, מנחם. לקראת סוף הסיור אסף דודיק את
השאלונים והעפרונות וחילק קרטיבים לכולם שעל פניו נסוח חיוך
שכולו ניצחון.
כשאחרון העובדים נכנס לאוטובוס, הגיעה דנית בריצה אל דודיק,
פולטת רצף מילים מודאגות בהולות ומבהילות. פניו של דודיק
התכרכמו, והוא פסע בצעד מהיר והחלטי אל מר שילינג שעישן סיגריה
מהורהרת שעון על מכוניתו החדישה והנוצצת.
-"מה?" נבח מר שילינג והזדקף נועץ בדודיק מבט בוחן "מה בדיוק
חסר?".
-"היפופוטם" לחש דודיק מנסה להחזיר לארשת פניו המבולבלת מעט
רושם ענייני.
-"ונראה לך שמישהו מהעובדים שלי גנב היפופוטם" תקף מר שילינג
את דנית.
-"אבל רק אתם" קולה של דלית, שריתק עשרות מבקרים מזקן ועד טף,
היה קרוב להיסטריה "אבל רק אתם הייתם כאן הבוקר". בעודה מדברת
יצא מהשער בצעדים נחפזים מנהל גן החיות שפניו סמוקות ורוטטות.
הוא נעמד מול דודיק מתנשף, כשאגרופיו קפוצים ומבטו קודח.
-"חסר גם אריה אחד, שני פלמינגואים והזמיר הסנגלי, אני דורש
לערוך חיפוש אצל העובדים עכשיו, תכף ומיד" געה בקול.
מר שילינג, עדיין שעון בשלווה על מכוניתו, הניף יד מבטלת מול
פניו "אתה חושב שהם מחביאים אותם בכיסים? בטח המנקים שלך
התרשלו והשאירו כמה כלובים פתוחים".
-"זו לא שעת הניקוי" השיב מנהל גן החיות בזעם "וזה חייב להיות
אצלכם חיפשנו כבר בכל הגן".
-"ואיפה זה יכול להיות כאילו?" ריסס מר שילינג בזלזול.
-"בתרמוסים" אמר מנהל גן החיות "הם הביאו תרמוסים היום לא?".
מר שילינג עיקל שפתיו לגיחוך ופקד "דודיק אסוף בבקשה את
העובדים עם השקיות והתרמוסים, קרא להם הנה. ואתה מה שמך?" שאל
את מנהל גן החיות.
-"גלנור. גבריאל גלנור"
-"ואתה מר גלנור תיווכח לדעת שהעובדים שלי מייצרים נרות ולא
גונבים זמירים אוסטרליים".
-"סנגליים" תיקנה דנית.
-"לא איכפת לי מאיפה הם" התעצבן מר שילינג "את באמת חושבת
שאפשר לדחוף לתוך תרמוס היפופוטם?!".
מרחוק נשמע קולו של דודיק המוליך אחריו חבורה ארוכה של עובדים
"או קיי חברה, לכאן עם התרמוסים". עובדי המפעל "אורו נרות"
רוטנים ועייפים התקבצו בניהוגו הקופצני של דודי בחצי גורן  מול
מר שילינג ומכוניתו הנוצצת.
-"עכשיו" רעם מר שילינג "כל אחד מכם פותח את התרמוס שלו ומראה
למנהל גן החיות את מה שיש לו בפנים ואז נסתלק מפה לכל הרוחות
והעזאזלים". עובדי המפעל הרוטנים החלו לגלות עניין כלשהו
במתרחש, קולות צחקוק ומבוכה נשמעו בינהם, בעוד דודיק מציג בפני
מנהל גן החיות, גלנור, תרמוס אחר תרמוס, פותח את הפקקים לפניו
ומאפשר לו לשלוח עין בלשנית לתוך אפלת המיכל. שני תרמוסים לפני
הסוף נשמעה קריאתו הרמה של מנהל הגן, "אהה" צעק.
-מה אהה" זינק מר שילינג והציץ לתוך חלל התרמוס החשוד "אין
בפנים כלום". באצבע עדינה שלה מנהל גן החיות, פלומת נוצה זעירה
ולבנבנה וזקרה לנוכח עיניו של מר שילינג.
-"ומה זה" רשפו עיניו.
-"זה נוצה" השיב מר שילינג "אבל מבחינתי זו יכולה להיות גם
נוצה של בת יענה".
דנית שבחנה את הנוצה בעיון הניעה ראשה לשלילה "נוצה כזו עם
פסוקת כפולה וקרזול בקצה יכולה להשתייך לשני מיני ציפורים.
לזמיר הסנגלי או לאלבטרוס הדרום אמריקאי. ובגלל שאין לנו בגן
החיות ובכלל בארץ כולה אלבטרוסים דרום אמריקאים אני יכולה
להגיד בבטחה כי הנוצה שייכת לזמיר הסנגלי".
מר שילינג גירד סנטרו בציפורן מטופחת  ואחר שלח מבט חקרני אל
דודיק "של מי התרמוס הזה?".
-"או קיי ח'ברה, של מי התרמוס הזה" שאל דודיק את חבורת העובדים
המתגודדת.
-"שלי" אמר בעל חולצה כחולה כבן ארבעים.
-"איך קוראים לך בחור" פנה אליו מר שילינג.
-"דני שופשטייג" ענה בעל החולצה הכחולה.
-"ותוכל להסביר לי איך הגיע נוצת זמיר מקורזלת זו לתרמוס
שלך?"
-"לא".
-"לא?"
-"לא" חזר דני.
מר שילינג פנה אל מנהל גן החיות מעלה על שפתיו נזיפה קצרת רוח.
אולם מנהל גן החיות כבר לא היה שם. הוא נמצא רץ לעבר האוטובוס
שנטה בצורה מחשידה לצד ימין.
-"ידעתי" צרח המנהל מציץ לתוך האוטובוס "הם החביאו את ההיפופטם
מתחת למושבים הימניים".
מר שילינג טפח על מצחו בתסכול ופסע לעבר האוטובוס בחוסר אמונה,
מתקדם אל מנהל גן החיות שכבר שרבב את ראשו מחוץ לחלון האוטובוס
וצרח לעבר העובדים "גנבים מלוכלכים".
בינתיים החליט דני שופשטייג לשנות את הגישה, וניגש אל דודיק
"אתה, איתך מבינים דברים בהנהלה, והחברה במפעל כבר נמאס להם
מהריבים שהם משגיחים על הפס".
-"איזה ריבים?" תמה דודיק, עוקב בעיניו אחרי מר שילינג
המתרחק.
-"ריבים אתה יודע, ששומעים רדיו בזמן העבודה, זה רוצה רשת גימל
וזה רוצה גלי צה"ל, אז החלטנו לקחת את הזמיר הזה, אתה יודע מצא
חן בעיננו".
גופו של דודיק נקפץ כאילו נשכו נחש, הוא שלח מבט נרעש בדני
שבטש בנעלו בביישנות בקרקע "רגע אחד, רגע אחד" נאבק לתפוש אויר
"אתה רוצה להגיד לי שגנבתם אותו".
-"לא בדיוק" הסביר דני משפיל עיניים אשמות אל חרטומי נעליו
"לקחנו לשבוע שבועיים, עד שימאס ואז נחזיר".
דודיק טפח על מצחו בתסכול, אחר העביר יד בשערו עד עורפו
שאצבעותיו מפרכסות, "אה, אה, אה" פלט מחריץ שפתיו כלפי דני
הנכלם, לשונו מחפשת בחלל הפה הממלמל את המילה המתאימה.
-"דודיק תטיס תתחת שלך הנה" קרע קולו הזועם של מר שילינג את
דודיק ממבוכתו, מר שילינג עמד לצד האוטובוס אדום ומעלה קיטור.
דודיק זנח את וידויו של דני ורץ אל האוטובוס.
מתחת למושבים הימניים, שכב היפופוטם. "איך תסביר את זה" צרח
לתוך אוזנו מר שילינג "למה לא לעשות על האש בירקון למה?".
-"חשבתי..." פתח דודיק הנבעת.
-"חשבת" התפוצץ מר שילינג "זה מה שמלמדים אותכם באוניברסיטה,
שמרצלך שכמוכם, הרחבת אופקים וגניבת תנינים".
-"אדוני..." גמגם דודיק מוחה זעה כבדה הגולשת ממצחו "אני..."
-"ואיפה האריה?" קטעו מנהל גן החיות "והפלמינגואים. איפה הם?"
"אני לא יודע" ילל דודיק קרוב לדמעות. "מי היה מאמין ש..."
מנהל גן החיות כבר לא הקשיב לו, הוא יצא החוצה התנפל אל תוך
קבוצת העובדים והחל לתלוש את שקיות האוכל מידיהם. ואכן, מתוך
אחת השקיות, זו השייכת למפתלת פתילי נרות החנוכה, פרץ במשק
כנפיים ססגוני, אפוף הוד והדר, פלמינגו ורוד, ורחף בקלילות אל
השמיים הכחולים. מנהל גן החיות שלך מבט עגום לעבר הפלמינגו
המתרחק אל האופק עד שנעלם בינות לעננים האפרפרים ואז שלח את
ידיו ואחז בצווארון חולצתה של מפתלת הפתילים ונחר "למה?".
-"בירקון" בקע קולה של האישה חלוש וחנוק "היה מותר להביא את
הילדים שגם יאכלו, ואם היה נשאר בשר אז לוקחים הביתה, אז לא
קניתי עוף השבוע, כי חשבתי שעושים על האש והבעל רעב".
-"עוף" התפלץ מנהל גן החיות "רצית לבשל את הפלמינגו האיטר
שנמצא בסכנת הכחדה ושעלה לגן החיות חמישים אלף דולר".
מפתלת הפתילים החלה להתייפח "עוף זה מאד בריא וחשוב שילדים
יאכלו בשר".
מנהל גן החיות היה רחוק מרחמים. הוא הידק את אחיזתו בצווארה
ונהם "והשני, איפה הפלמינגו השני".
-"אצל שיפרה" הסגירה מפתלת הפתילים את חברתה "היא לקחה את
השני".
-"שפרה" רעם מנהל גן החיות לעבר העובדים "שחררי אותו מייד".
מבין ההמון יצאה דמותה הקטנה של שיפרה, פניה השמנמנות החווירו
כילדה שנתפסה בקלקלתה. היא הרימה את השקית וניערה אותה פעמיים
שלוש עד שצנח מתוכה, רפוי איברים, פלמינגו. מנהל גן החיות הידס
לעברה ורכן לעבר הפלמינגו. שלוש שניות אחר כך נאלצו שלושה
עובדים לנתק את מנהל גן החיות משפרה, לאחר שהלה זינק עליה בחמה
שפוכה. "רוצחת" חרחר שקצף מבצבץ על שפתיו "הרגת אותו". שיפרה
מבוהלת התרחקה מספר צעדים אחורה, אבל קולו המצווה של מר שילינג
סימרה למקומה.
-"שיפרה" רעד מר שילינג מחימה "למה?"
-"מה, הוא השתולל בתוך השקית, אז דפקתי את השקית כמה פעמים
בסלע שהציפור הזו תירגע". השיבה שיפרה בפשטות. בכי רם נשמע.
דנית, דומעת, נעמדה מעל הפלמינגו המת וסקרה אותו מבעד למסך
דימעותיה.
-"לציפור הזאת יש שם" נזפה בוכה בשפרה. "קראו לו רעמסס".
מנהל גן החיות המשיך להשתולל אחוז בזרועות העובדים חובבי הטבע.
הוא קילל בשפות לא מובנות וזרק מבטים חורשי רעה בשיפרה ובמפתלת
הפתילים. וטרינר גן החיות שהוזעק למקום נאלץ לקלוע אל ישבנו
שני חיצי הרגעה כדי לבולמו מטירופו. ובשעה שמנהל גן החיות שקע
בטמטום לתוך שנת סיוטים, התעדכן הוטרינר אצל דנית על חסרונם של
בעלי החיים ועל השתלשלות האירועים עד בואו. כשהבעה מזוויעה על
פניו ניגש אל מר שילינג ובקול החלטי וקפוא פסק "על בריחתו של
פלמינגו אחד ועל מותו של אחר עוד נתבע אותכם עד צאת נשמתכם,
ועל הכנסת ההיפופוטם לאוטובוס תוך כדי התעלמות מהקיבעון
הקלסטרופובי שלו עוד תשלמו עד שלמפעל שלכם לא ישאר אפילו נר
נשמה אחד להדליק על קיברו של רעמסס המסכן". הוא הפסיק דיבורו
מביט אל גופתו של רעמסס, גל של כאב עובר בפניו. "אבל" המשיך
בקול גובר והולך "כרגע עלינו למצוא את הזמיר ואת האריה ואם אתה
לא רוצה שאתה וכל עובדיך יבלו את היום בבית המעצר אני דורש
לקבל אותם עכשיו!"
-"דודיק" הרים מר שילינג אצבע רומזת.
-"כן אדוני" ניתר דודיק מפוחד לעבר מנהלו חמור הסבר.
-"תערוך עכשיו חיפוש אצל כולם, ולא איכפת אם תפשיט אותם אחד
אחד".
-"כן אדוני" ציית דודיק. "או קיי ח'ברה" פנה אל העובדים
להתיישר פה". העובדים הסתדרו בצייתנות מול דודיק בשורה,
ממתינים בסבלנות לדודיק שהחל לערוך חיפש מדוקדק דווקא אצל דני
שופשטייג. "מה יש בשקית" שאל דודיק בחשש, מוכן לרע מכל.
-"סנדוויץ' אבוקדו" ענה דני.
-"וזהו" הקשה דודיק.
-"וזהו" ענה דני.
-"אפשר לראות" אמר הוטרינר. באיטיות שלה דני תפוח ירקרק מהשקית
ואחריו את הסנדוויץ'. דודיק בחן בריכוז את התפוח העגול והחלק
שלפתע החל הסנדוויץ' לשרוק. הוטרינר מבלי לאבד רגע חטף את
הסנדוויץ' מידו של דני והסיר את הפרוסה העליונה. על הפרוסה
התחתונה, מגואל באבוקדו, מזמר ומאושר, שכב לו הזמיר. הוטרינר
רחרח אותו בדק את דופקו וקרא אל דנית "דנית, קחי אותו בזהירות
ותניחי אותו במרפאה הוא מריח כאילו לגם ששה ספלי קפה. ובדרך אם
לא אכפת לך תצלצלי למשטרה ושיבואו עם מספר ניידות בבקשה". הוא
עקב אחרי דנית המסתלקת עם הזמיר ונפנה למר שילינג. "נשאר
האריה" אמר ביובש.
שילינג שלח מבט זועף לדודיק שמיהר להגיד "או קיי ח'ברה, איפה
האריה". שקט השתרר. העובדים לא ההינו להישיר מבט, איש לא הודה
במעשה.
"אם לא תגידו איפה האריה" צרח מר שילינג ורידי צווארו מתנפחים
"אתם כולכם מפוטרים, ולא מעניין אותי איגוד שמיגוד".
-"דווקא רציתי לקחת אותו" נשמע קול שלזוועתו של מר שילינג
התברר כקולה של מזכירתו "אבל בסוף התחרטתי כי לא חשבתי שהוא
יסתדר עם תיקי".
-"ומי זו תיקי?" שאל הוטרינר.
-"החתולה שלי" ענתה המזכירה.
-"ואיפה הוא עכשיו?" חייך בנעימות רצחנית הוטרינר.
-"אני ממש לא יודעת" השיבה המזכירה "בהתחלה הוצאתי אותו וסחבתי
אותו ברעמה והוא לא עשה בעיות בכלל, פתאום באמצע הדרך הוא
התחיל לנהום ולהוציא שיניים אז התחרטתי אבל בגלל שנגמר הביקור
והיה צריך כבר לצאת אז הכנסתי אותו לכלוב הקרוב".
-"ואיזה כלוב זה היה?" שאל הוטרינר בחלחלה.
-"אני חושבת של הבמבים אבל אני לא בטוחה".
זה הספיק לוטרינר. "את חושבת של הבמבים? יא מטומטמת" השתולל
"אם הכנסת אותו לכלוב של הצבאים הסורים אני אמעך אותך. יש חמש
עשרה כאלה בעולם ולהשיג שלשה מהם לקח למנהל שנה שלמה". זעקותיו
נפסקו שהופיעה דנית שיערה סתור וגופה נבול. היא נפלה לתוך
זרועותיו של הוטרינר וטמנה ראשה בחזהו. "מה קרה?" רחש הוטרינר
"מה קרה דנית?".
-"מצאנו את האריה" אמרה דנית חלושות "אמרתי לך להאכיל אותו
בבוקר".
-"הסורים" רעד קולו של הוטרינר.
-"נשאר אחד" נשברה דנית "אבל בגללו השומר היה מוכרח לירות
באריה".
-"אז אין גם אריה" התפלא הוטרינר.
צחוק מעורער נשמע מלמטה. מנהל גן החיות התרומם מתנודד מהרצפה
ובצעדים רעועים ניסה להתנפל על דודיק. "אמרת שהכל יהיה בסדר"
צחק מנהל גן החיות חושף את שיניו "ביקור של שעתיים שלוש להרחבת
האופקים". דודיק נסוג ממנו מסתתר מאחורי גופו השחוח של מר
שילינג.
"אם אפשר אז רק עוד שאלה אחת להבהרה" ביקש הוטרינר מעובדי
המפעל העומדים מולו בחוסר נחת. "מה רציתם לעשות עם ההיפופוטם?
למה לגנוב היפופוטם?" העובדים משכו בכתפיהם והרכינו ראשיהם
במבוכה. לרגע אחד דממה רכה שררה בכל, השמש הצוהלת אספה אליה את
קרניה למנוחת אחר הצהריים ורוח אביבית קלה ומלטפת נשבה פה ושם.
את השתיקה הפר דני שופשטייג. "פשוט חשבנו לסגור את היום בקצת
על האש בפארק הירקון".