פגשתי אותך ביום שאבד לי כל האמון בגברים, לאחר זמן כה רב בו
בנים ומתימרי המין הגברי הוכיחו לי  שוב ושוב שאין לי תקווה
למצוא  בו זוג למסע החיים אתה הופעת והזכרת לי שהאהבה והתקווה
לא מתות אלא קצת מטושטשות מהאכזבות הרבות שחוותי.
כשראית אותי הייתי עסוקה בלהוציא את העיניים בריקוד סוחף למקור
האכזבה שלי באותו ערב , שהציע לחלוק אותי עם עוד חבר.
בזמן שכל המועדון פשוט בהה , לך היה את האומץ לגשת ולדבר. אני
הייתי באחר ולא נתתי לך להתקרב, אלא משכתי אותך באף ואתה לא
וויתרת .
לא האמיתי לך לכולם, לגילך , לתפקידך  ולאיפה אתה, כי טענתי
שכל הגברים שקרנים.
שאלת אם נפגעתי כ"כ ואמרת שלדעתך כל הנשים שקרניות וההוכחה לך
זה מה שקרה עם החברה שלך לשעבר שהייתה גם האהבה הראשונה שלך.
יצר  הסקרנות שלי גבר עלי  ונטשתי את חבריי  כדי לשמוע על
האכזבה שלך. החברים שלי אתרו אותי שעשיתי לך מאסז'  כי כאב לך
הראש,  וכששאלו אם אני חוזרת הביתה , התעקשתי להישאר אתך.
כשסיפרתי לך שאני פה בגלל יום הולדתי אתה שאלת אם אפשר להעניק
מתנת יום הולדת וכהסכמתי נשקת אותי ברכות אין קץ.
כשהחברים שלך האיצו בך שתחזיר  אותם , נתת להם את המפתחות
והעדפת לטייל איתי על הטיילת הקפואה של אילת.
עד שמצאנו מקום שקט דיברנו על אכזבות ואהבה וכשהגענו למזח
מבודד והצעתי להישאר אתה דאגת. החושים הצבאים המיומנים היטב
הרגישו מאוימים  במקום כל כך שקט ומבודד המואר רק ע"י אורות
רחוקים של ארץ אחרת.
אך אני כבר התיישבתי מתמכרת לקולות הגלים הרכים של ים סוף
ומתנפצים על החוף, מרגישה בבית כל כך רחוק מקום מגוריי.
כשהתחלת לדאוג לשלומנו  במקום שכוח האל ההוא הקמת אותי ואני
נישקתי אותך והצמדתי אותך למעקה, מסרבת לעזוב את הפינה שלי.
כשטילנו אמרתי לך שרוב המפגשים שלי עם גברים מסתיימים בהרגשה
של הבוקר שאחרי שמסתכמת ב"אלוהים, למה עשיתי את זה" והבטחת
שאתך זה לא יקרה. וקיימת.
זה לא היה סקס חד פעמי, זו הייתה  נתינת תמיכה גדולה לאדם השני
והזר. שנינו היינו צריכים חוויה מתקנת , אתה כאבת את אובדן
האהבה האמיתית הראשונה שלך ואני סבלתי מבדידות תהומית וכאב
מאכזבות רבות מדי . באותם רגעים  נתנו אחד לשניה את כל מה
שהיינו צריכים. אני הענקתי לך את ניפוח האגו אותו היית צריך
נואשות, ואתה נתת לי תקווה וכוח להתמודד עם האכזבות הבאות ,
נתת לי תקווה והזכרת לי שלא כל הגברים רעים ולא כדאי לוותר כ"כ
מהר למצוא אהבה ובן זוג.
טל.
איני יודעת את שם משפחתך ואני גם לא רוצה לדעת , אני לא רוצה
שנשמור על קשר, או נתראה שוב ובגלל זה לא לקחתי או נתתי מס'
טלפון, אני לא רוצה שיחות טלפון דביקות בהן תיסדק דמותך
המושלמת. בגלל  שהיית מושלם לאותו ערב, לאותו רגע לאותה שניה
אך רק אז. הכרות מעמיקה אתך בוודאי תניב שאינך מוכן לקשר, שאתה
עדין מאוהב בחברתך לשעבר, שאתה לא מתאים לי,  שאתה לא מוכן
להתחייב, שאנחנו נמצאים בשלבים שונים בחיים שלנו ,שאנחנו
מעולמות שונים , שאתה מעדיף להיות לבד עכשיו, שהקשר הזה מתקדם
מהר מדי, לאט מדי, שאתה לא יכול או רוצה להעניק לי את מה שאני
צריכה, שאתה שעמם ואין לנו בעצם על מה לדבר, שאתה לא אוהב את
ההורים שלי, את החברות  והידידים שלי, את הבגדים שלי.
אותי.
ושוב אני אפגע ואבכה שבועות ושוב האבד כל תקווה לאהבה. אני לא
רוצה להיפגע שוב, לא מוכנה, עדין מלקקת את פצעי העבר. ולכן אני
מעדיפה לזכור אותך ככה- מושלם.
אדיב, נדיב, מקסים, קשוב, אכפתי, מאהב מושלם.
ורק כך אני מוכנה לזכור אותך, אדם שהעניק לי מה שהייתי צריכה
ברגע שהייתי צריכה את זה.
אתה נשארת  בתוכי בשביל להקפיא את הרגע, הארות הרחוקים, רחש
הגלים המתנפצים , קולות בלילה הדומם , הרוח שהקפיאה אותנו,
והכוכבים.
"תלווי נשק  של קלע מאחד החברים שלך ותסתכלי על הכוכבים ,
כשתראי את המראה המדהים של אורות הלילה תזכרי בי."
אני לא צריכה להיזכר בך, כי אני לא אשכח.
תודה.