[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נפש ציפור
/
זיכרון טראומטי

הוא שם בראש שלי כל הזמן אבל אז אני מרגישה אותו
מסביבי,בתוכי,את הידיים שלו נוגעות בי וזה גורם לי לרצות לחבק
את עצמי,לשבת בפינה ולא לזוז.
אני רק רוצה שילך,שלא יגע בי,שלא ירגיש אותי,שאני לא ירגיש
אותו כי אני לא עומדת בזה,הוא לא עוזב אותי וזה קורה שוב
ושוב.עם הידיים שלו נגע במים טהורים והפך אותם למים
מזוהמים.אני כל כך נגעלת מעצמי.למרות שזה קרה כשהייתי ילדה
קטנה אני בכל זאת שייכת לו,כל עוד שהילדה הקטנה לא מאפשרת לי
להמשיך,כל עוד שהיא לא עוזבת אותי,לא מניחה לי,אני לכודה,כל
עוד שאני לא מקבלת את מה שקרה היא עדיין אשמה.אני צריכה להגן
עליה,לחזק אותה,לדעת שהיא כן חלק ממני אבל לא אני עכשיו.
לעזעזל עם החרא הזה,היו לו ילדים,תינוק,איפה האמא היתה?משפחה
מטומטמת אם הוא פגע בי בטח פגע גם באחרים,אולי גם בילדים שלו
והדבר מוערר אצלי כל כך הרבה כעס,עצב,מצמרר.
אני לא מצליחה לקבל את מה שקרה,משמה,שאני לא יכולה ללמוד לחיות
עם זה,איך אני מסגולת?,הוא לקח ממני את התמימות שהיתה לילדיה
קטנה  זוהי היתה החוויה המינית הראשונה שלי משהו שאמור להיות
כל כך טהור,עם כל כך הרבה אהבה  וביטחון הפכה להיות סיפוק
צרכיו המינים של גבר,משהו כל כך מלוכלך,משתק.
זה קרה!  זה קרה!    זה קרה! זה קרה!   זה קרה! זה קרה!    זה
קרה!    זה קרה!
הרגישות שלי פוגעת בי,אני מסוגלת להפוך למישהי קרה,אולי כך הכל
יהיה פחות מבלבל כי לא אצטרך להעמיד פנים.
מעבר לחילול הגוף גם חילול הנפש קשה לי למצוא את המילים לדבר
על זה,קשה להגיד משהו על גבר שנוגע בילדה בצורה מינית,חושף
בפניה את איבר מינו,נוגע מולה באיבר מינו,עם אותם היידם
המלוכלכות והמזוהמות נוגע בה באיבר מינה,מתת לבית השחי,ברגליים
ומזהם גם אותה.
החיוך הזה של סיפוק שהיה על פניו,של התרגשות סמויה הפכה אצלי
לדמעות שאינם פוסקות אך לא ניתן לראותן.
אני מדממת מבפנים כבר מזמן מתה.
אני מתקלחת הרבה,מרגישה שאני חייבת להתקלח הרבה לשטוף את הגועל
ממני,מגופי מקיאה,חותכת,שותה בכדי לשטוף את הגועל מנפשי אני
מתקלחת שוב ושוב ושוב ושוב..אבל אני תמיד מרגישה מלוכלכת,לא
משנה כמה פעמים אני צובעת את התמונה ולא משנה בכמה צבעים,תמיד
נשאר הכתם השחור.
ה' כמה שזה קשה כל כך כל כך,אנשים לא רואים את כל התמונה זה
מעבר לרק זיכרון.זה להתחיל הכל מהתחלה,ללמוד לדבר,ללכת,ללמוד
לבטוח באנשים,בגברים,לאהוב,לתת לעצמי להיות נאהבת,לקבל את
עצמי,למצוא דרכים לחיות מחדש,ללמוד שאני במצבים אינטימיים לא
לתת לעצמי להתנתק,לא להרגיש שזה קורה שוב,לא להעניש את עצמי
ועוד כל כך הרבה...
הוא רצח אותי את נפשי.הפנים האפלות,ידיים המזוהמות,אולי אני
יבטל וארה אותך רק כבן אדם,רק אתה,איש,גבר,אחד מתוך אין ספור
אנשים,גברים,ואז אראה אותך כנקודה שחורה שהולכת וקטנה עד
שלבסוף מוצאת לה איזה פינה להתיישב בה.יכול לקרות אני לא אומרת
שלא,כבר כמעט קרה,אבל ברגע שהנקודה מתישבת היא מתחילה להתפשט
מנקודה קטנה ושחורה למסך עשן שחור שמכסה הכל.
יש לי פחד גבהים אני יעמוד מול הפחד הזה ואני יעלה על הר,הנה
הגעתי למעלה אבל הדרך היחידה שארד למטה זה אם אני יקפוץ מן
ההר.
אני מפחדת מהחושך אז אני יכנס לחדר ויכבה את האור לאחר מכן
ינסה להדליק אותה רק כדי לגלות שאני איוותר.הזיכרון הזה משנה
הכל.קורה לי שאני נזכרת בזיכרות אחרות אלא שעכשיו אני שואלת את
עצמי,אולי זה קרה באותו היום,לפני או אחרי,זה משנה הכל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתה מעמיד פנים
שאתה מכבד אותי,
ואני מעריך את
זה, כי אתה כותב
מהמעיים,
ובדרך-כלל זה גם
מריח ככה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/4/03 7:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נפש ציפור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה