לשנות לאהוב ולשנוא
לשנות לאהוב ולשנוא
מחנק באוויר
מועקה בבטן
היד רושמת, לא מצליחה העט
להכיל את עומק המחשבות
את הצלקות הרובצות בחזה,
היושבות על הלב, על החמצן, על הקיום,
אשר עם כל מכשול קטן מתעצמות,
לובשות צורה, משנות צורה קטנות וחוזר חלילה.
יודעת מה עובר עלי, לא רוצה לדעת,
לא רוצה להבין ולהווכח שחזרתי אחורה,
שאולי בעצם לא התקדמתי כלל.
נשארת מאחור בפעם המי יודע כמה
העולם צועד קדימה ואני שכביכול נמצאת בחזית
ומקדמת את עולמי דורות הלאה
שומרת על קשר הדוק מדי עם העבר,
גורמת לו להחיות את עצמו
להדהד ולפגוע, להחדיר את הסכים ולסובב ולסובב. ולסובב.
לשנות עצמי, לאהוב את השינוי, לגלות כי במהות
כלום לא השתנה ושוב לשנוא, את הקיום, את עצמי, את
הסביבה.
תמיד אצבע לאלוהים, אצבע לחברה ושלוש על עצמי,
תמיד ניתן לראות כיצד אני גרמתי לדברים לזרום כפי שקרו.
תמיד ניתן להכשיל את עצמך, רק צריך לדעת מתי (תמיד)
ואיך (בכל דרך שניתן) ומדוע...
יודעת את הפתרון, כיצד לקום וללכת הלאה, יודעת כי הכל ענין
של החלטה שכבר החלטתי מספר פעמים בעבר.
מפחדת לשקוע באשליה כי אכן זה עובד, כי התקדמתי ו"תודה לאל"
לא אחזור לכך, אני יודעת שזה בלתי אפשרי.
אני זה אני זה אני.
לשנות לאהוב ולשנוא, לשנות לאהוב ולשנוא.
לשנות לשנות לשנות.
לאהוב?
ולשנוא.