סגנון קו. מקושקש. לא ברור. הנדון משרטט את הקו בצורה הפוכה,
מלמטה למעלה. בלחיצה חזקה על כלי הכתיבה הוא שורט את הדף וחורט
אף על השולחן בכתיבתו. הנדון מרוכז ביצירת קו ישר, אבל הקו
יוצא מאוד מטושטש, לא סרגלי, לא תבניתי, פשוט מעוקל למספר
כיוונים.
יש לציין כי סוג זה של קו מצביע על גריעה גדולה מאוד בשפיותו
של הנדון. הוא אולי משתדל ליצור חיים נורמטיביים, כשל החברה
אותה הוא מצייר בראשו, אולם נתקל הוא בהטיות שאין הן נמנות
בנורמה החברתית אותה הוא קבע לעצמו. הנדון מודע לעצמו
ולסביבתו, אך מקצין תחושות ומחשבות אותן הוא נושא עמו, ורואה
את החיים כרשת של אפשרויות בחירה בין השחור והלבן, טוב ורע. יש
כאן מצוקה מאוד גדולה שנובעת מחששותיו של הנדון מהנורמות של
עצמו. התבניות הללו, מהן הוא בורח במסכות תיאטרליות, הכוללות
דיבור, התנהגות ואף מחשבות שונות בכל סיטואציה, הן בסך הכל
מרכיבי החיים שלו. בית, מקום התעסוקה, בילוי, לבד. הנדון כופה
על עצמו להישאר לבד לפרקי זמן לא מוגדרים שהולכים וגוברים עם
הזמן. ניתן לראות בבירור כי גם ברגעים אלה, בהם הוא בוחר לעצמו
להישאר לבד, הוא מביע חרטה (אם כי רק בפני עצמו) ושוקע במרה
שחורה. התפרצויות כעס, עצב ודיכאון ניתן למצוא פעמים רבות לאחר
פרקי ההתבודדות של הנדון.
בנוסף על כך, נגלה לעין כי בזמן שהנדון שוהה במחיצת אנשים
רבים, מרגיש "לחץ חברתי" של אוכלוסיית בני גילו ומעמדו, הוא
מחפש כיצד לא להתבלט ולהטעות את דעתם של הנוכחים. המוזר הוא
שפעמים רבות הוא יסתיר את עצמו לא כאדם מסוגר ושתקן, אלא בתוך
דמות צבעונית ומחוספסת. הוא ישתמש בכישורי משחק וכתיבה אותם
סיגל לעצמו עם השנים כמגננות חיצוניות ויגרום לסביבה לטעות
ולחשוב שמדובר באדם משעשע, דעתן, בעל מיניות מפותחת והערכה
עצמית גבוהה. האמת היא שבתוך נבכי גופו מסתתר אדם ציניקן
ואפרורי. פסימיסט שמנסה לרצות את רצון האחרים. מיניותו מוטלת
בספק בכל פעם מחדש, לאו דווקא על דרך המגדר, אלא יותר בכיוון
של מראהו החיצוני ונשיותו המובלעת. באשר להערכה העצמית, ברור
למרחק כי היא נטשה את הנדון בגיל מוקדם. כל השאר נועד רק בשל
לחפות על חסרונה.

הנדון מעקם פיו בעת מעשה השרטוט. במעשה זה הוא מביע דחייה
עצמית וחוסר בטחון עצמי משווע. הוא כלל לא מצליח להבין את
מעשיו כמעשים רציונלים, ומאשים את מוחו (אותו הוא מכנה מעוות)
בהכשלה העצמית אליה הוא נגרר. בעיניו נשקף הפחד מהדחייה. מחד
הוא לוקה בחרדת נטישה ופחד מאינטימיות, משום כך הוא מרחיק
מעצמו את הסביבה אשר מנסה להתקרב אליו, ומסתגר בעצמו. מאידך,
הנדון משווה לעצמו לב של ילד רך זקוק לאהבה ותמיכה ללא גבול,
ניזון מתגובות חיצוניות וחיזוקים, ובשל כך מנסה להתוות לעצמו
אבטיפוס של עומד במרכז. הוא אינו מסוגל לומר בבירור כי הוא
מעדיף שחור או לבן, ובדרך כלל ינסה לפשר את הצד השני ולבחור
באפור, שמשלב את שניהם. בחירה מוחלטת של הנדון תהיה בנויה בדרך
כלל מאימפולס חזק של מרד. ברגעים אלו הנדון מביע את עצמו בצורה
הטובה ביותר, דעתן יותר מכל שאר הרגעים, אף על פי שהוא חושש
מבחירתו, ומטיל ספק רב בצדק שטמון בה.
יחד עם זאת, כל ה"אהבה" שיכול הנדון לקבל מן החברה בצירוף
לפחדיו הנובעים מטראומת ילדות כלשהי, לא יוצרים איזון כימי ועל
כן הוא לוקה במחסור עמוק של אמון. יש לראות במריבותיו עם בני
משפחתו על דקויות לא משמעותיות, ובניתוק קשרים אמיצים עם בני
גילו ללא כל שום סנטימנט, כדרך הבעתו של הנדון לשאלתו "האם אני
נאהב?" הוא כלל אינו ממתין לתשובה, על אף כי היא חיובית. הוא
מעדיף לכעוס ולהכעיס, יש לתהות אולי דווקא בכדי לחוש נאהב.
עוד אציין כי הנדון מבקש להביע את רגשותיו בצורה המוחצנת
ביותר, על אף כי חוזקה של דרך הבעתו יכולה לעתים להסב תשומת לב
לא נכונה, להרתיע את הסביבה ולגרום למפח נפש עצום אצל הנדון
המבולבל. הוא לעולם לא יודה באהבתו והערצתו את אמו, אבל כן
יביע רגשות אהבה חזקים לזר מוחלט, לאחר הכרות קצרה ולא מעמיקה.
הוא יודע מיהם האנשים שמחפשים את קרבתו, הוא אפילו יודע מי אלו
האנשים מהם יש להתרחק, בדקויות מדהימות עד אפילו שיודע מי
יכולים להועיל בטווח הקצר אך להזיק בארוך. בשל נחישותו לרכוש
אהבה כלל חברתית (אגב, יש לבדוק את העניין לעומק, זה ממש גובל
במגלומניה נסתרת) הוא בוחר שלא להקשיב לאינטואיציות החזקות
שלו, הנדון יבחר בכל עת ללכת בדרך ההפוכה מן הנכונה. הוא יעדיף
את הזר על פני מכר, יפסיד את שניהם בשל חוסר אינטראקציה וכשל
בדרכי תקשור עמם, ולאחר שיאחה את השברים ימשיך מחדש בסביבה
חדשה לחלוטין. הרס עצמי של אדם ריאלי.

לסיכומו של דבר, הקו הישר, אותו שרטט הנדון, מצביע על אי שפיות
באופן כללי, ויש לשלחו להסתכלות נוספת. מי יודע, אולי כשיצייר
עיגול נדע יותר.
עמרי שומרון - הפרעת אישיות חמורה