[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אסף צוק
/
תרופה עם טעם של עוד

זה התחיל כשנעשתי חולה. זו לא היתה מחלה רגילה, היו לה
סימפטומים משתנים, ואף רופא, כולל שלמה השכן שלי שהוא וטרינר,
לא הצליח להבין אותה. היא באה ככה, אחרי הצבא. השתחררתי,
קיבלתי אירגונית לחייל המשתחרר, שחורה כזאת שלאף אחד אין מה
לעשות איתה, ואז חליתי. בהתחלה חשבתי שזה יעבור מהר, שזה ענין
חולף, כמו הטירונות, או הקטע ההוא עם שירלי, אבל זה לא. זה
נשאר והתחזק. הקטע הכי מפתיע בענין הוא, שרק חבר שלי גבי, שהוא
שנה שלישית רפואה, הצליח להסביר מה יש לי וגם לתת לי את
התרופה, דבר שאף רופא אחר לא הצליח. הוא נתן לי את התרופה בלי
מרשם, אמר שיש לו סטוק, כמו לכל הסטודנטים לרפואה, ושאני אקח
קצת. לא היה לי מרשם, אז כל פעם שהרגשתי לא טוב, לקחתי קצת.
מה אני אגיד לכם, זו היתה תרופת פלא, ומה שהכי מוזר זה שהיה לה
טעם של עוד. לקחתי את התרופה די הרבה זמן והיא בהתחלה עזרה
נורא. הייתי מרגיש חולה, לוקח את התרופה והופך לבן אדם בריא.
מה זה בריא, פר הרבעה ממש. אבל אז היא קצת הפסיקה להשפיע. אני,
שלא מבין כלום ברפואה, חוץ מלשים פלסטר ולקחת כדור, חשבתי
שהחידק שלי פיתח חיסון לתרופה הזאת. אבל גבי צחק עלי ואמר
שעדיף שאני אשתוק ושסייג לחוכמה שתיקה. אמרתי לא שלא אכפת לי
לשתוק כי בינינו, הוא יודע שאינטליגנציה זה לא הצד החזק שלי,
אבל רק רציתי שהוא יגיד לי למה התרופה לא משפיעה עלי יותר. הוא
צחק ואמר שאני כבר ילד גדול ושהגיע הזמן שאני אקח את התרופה
בפורטה. כששאלתי מה זה פורטה, הוא הסתכל עלי כאילו יוצאים לי
פנקסי צ'קים מהאוזניים ושאל אם אני צוחק, או שאני באמת לא יודע
מה זה פורטה. אמרתי לא שאני לא יודע ושיסביר לי. אז הוא הסביר.
הוא אמר שההבדל בין התרופה הרגילה לבין התרופה בפורטה, זה
בדיוק כמו ההבדל בין אקמול רגיל לאקמול פורטה, יענו, אותם
תכונות אבל השפעה יותר חזקה. אמרתי לו שהבנתי למרות שאני לא,
וביקשתי שיביא לי כמה כדורים "פורטה" כאלה. גבי אמר שהוא היה
מביא לי בכיף, אבל פורטה אין בכדורים ושצריך לקבל את זה
בזריקה. הסכמתי, למרות הפוביה שיש לי ממחטים. בשביל להלחם
במחלה אני מוכן לנסות הכל, במיוחד אם גם לפורטה הזה יש טעם של
עוד.
כשגבי הבין שאני מסכים לקחת את הרצפט שלו, הוא הפנה אותי, כמו
שרופא מפנה פציינט לבית מרקחת, לאיזה חבר שלו מהצבא שיכול
להשיג לי את התרופה. כשפגשתי את החבר הזה שלו, לא האמנתי
ששנינו חברים של אותו בן אדם. הגורילה הזה שישב מולי, נראה
אנושי רק בזכות הטובורג שהיתה לו ביד, בכל השאר הוא די דמה
לקוף אי שם באמצע האבולוציה.
נפגשנו באיזה מועדון שגבי הכיר, ושם הייתי אמור להבחן על ידי
הפרימט הזה, אם אני מתאים לו בתור קליינט. התאמתי, הבעתי שמחה
מאולצת והודתי לבחור, שדרך אגב קראו לו ששון, על זה שהוא הסכים
לתת לי כמות קטנה של תרופה ללא תשלום בשביל לנסות. הלכתי הביתה
ונרדמתי בלי לדעת למה, כנראה הסיגריה שששון נתן לי היתה חזקה
מדי.
בבוקר הזרקתי לי את התרופה, וישר התעלפתי. הרי יש לי פחד
ממחטים. אחרי זה קניתי מששון עוד וכל פעם שהייתי מזריק, הייתי
מתעלף, אבל מה, קם בהרגשה טובה.
אחרי כמה חודשים, שכבר הייתי מיודד עם ששון ונפגש איתו לפחות
פעם בשבוע, הוא ביקש ממני לעשות לו טובה קטנה ולמלא את מקומו
כמוכר של תרופות עד שהוא יחזור מפגישת עסקים בתורכיה. שאלתי
אותו איזה עסקים יש לו, והוא רק נתן לי סטירות כאלה נעימות על
הפרצוף ואמר שהוא אוהב את החוש הומור שלי, ושנראה לו שאפשר
לסמוך עלי. צחקתי איתו ביחד, למרות שלא הבנתי מה הוא רוצה,
וכשנרגענו מהצחוק, אמרתי שאין לי בעיה להחליף אותו.
מהנקודה הזאת העניינים התחילו לרוץ.
אני לא זוכר מי משלושת הבחורים שקנו ממני איזה קילו תרופות,
הוא גם זה שנתן לי את הנוגרה לראש, אבל אני זוכר שזה ששם עלי
את האזיקים היה הרזה עם הכובע גרב. לא הבנתי מה הם רוצים אז
צעקתי וצעקתי עד שהגענו לתחנה, ושם הם אמרו לי שיש לי שיחת
טלפון אחת שאני יכול לעשות, ושהם מצותתים לה. מרוב פאניקה,
התקשרתי לנייד של ששון ואמרתי לו שהלקוחות שלו החליקו קצת על
השכל ומה לעזאזל הם רוצים ממני. ששון שאל מאיפה אני מדבר,
ואפשר היה לשמוע שמשהו לא בסדר בקול שלו. אמרתי לו מאיפה אני
מדבר, ואז הוא השתתק ואחרי כמה שניות אמר שכדאי לי להתחבא טוב
טוב אם אני רוצה שהראש שלי ימשיך להיות מחובר מבחינה פיזית לכל
מה שמתחתיו.
אחרי כמה שעות גם ששון הגיע לאותו תא שלי. הוא הסתכל עלי קצת
ואז התחיל לחנוק אותי בהיסטריה. מה שאני זוכר אחרי זה, זה
שקמתי בבית חולים, עם אזיקים על הידיים. האחות אמרה שהייתי
בתרדמת שלושה חודשים, ושהמשפט כבר נגמר.
לא הבנתי אותה.
את הסיפור הזה אני כותב מכלא מעשיהו, אני כותב אותו כדי שאם
הוא יגיע למישהו שהוא קצת יותר מבין ממני, אולי הוא יוכל לשלוח
לי מכתב ולהסביר לי למה אני כאן. אני פה כבר חמישה חודשים, ועד
היום לא הבנתי למה, הרי אמרתי לכם, אינטליגנציה זה לא הצד החזק
שלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נגזר עלי לקרוא
כאן את כל מה
שראיתי על קירות
בתי שימוש
ציבוריים במשך
כל חיי

האם ההיסטוריה
של החירבונים
שלי, היא זו
שנגזר עלי לעבור
אותה שוב?


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/4/03 0:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אסף צוק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה