ההזיה הפנימית שלי
החולה, המיוסרת
היא אשר קובעת
חוקים ברורים
ללכת בשמיים
ולרדוף אחר עצמי
אני מחבקת את עצמי
חיבוק דוב
גדול וחונק
ושרה לעצמי
שירים שאינני אוהבת
פזמון ישן, רטוב
כבד ורך ונוטף דם
קרעים בנשמה שלי
צעקה עמומה במסדרונות הנפש
ובחשכת העיוורון
כמעט ואין מבחינים
באותו יצור מבחיל
העושה בי שמות
נחש הערב
פתלתול וערמומי
מלופף על צווארי
מחכה לרגע הנשיכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.