עדי תומר / שבת ושלום |
רגלי שעונות אלי חיקך
כך נזכור
ושעון שוכח את מהותו לרגע אחד או כמה
והנפש קמה
מתערסלת מעגלים במטבח
מרצדת בחלקת החצר
ושבה לאפי
מתחקה נשימתי
לנשימתו של חליל
ואין מבדיל.
מן המתוק ומן העמוק ומן הפשוט
ניחוח של נצח
ואדמה דשנה
כך אני שוכחת וזוכרת את כל אשר ארע
אין תקנה לנפשי הערה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|