חשבתי לכתוב עליך שיר
משהו פואטי, שאנשים יקראו ויחשבו- "וואו, כישרון..."
אחרי שקימטתי שמונה דפים וזרקתי אותם לפח הגעתי למסקנה שאני
מבזבזת אנרגיה.
אין שום דבר פואטי באהבה שלי אליך, בכאב שאני חשה עכשיו שאתה
ממשיך בחיים שלך בלעדיי.
רגשות אמיתיים לא באים בחרוזים או עם מנגינה יפה. תחושה כנה
מגיעה סוערת, מלווה בצעקות ספונטניות.
אולי זה אפילו עלבון, זלזול במה שהיה בינינו, לעשות ממנו שיר.
לפרום את הקשרים, לטאטא הלכלוך, לקפל הכל בצורה מסודרת ונקייה.
אהבה מטבעה היא מסובכת וקשה. מלאה בכאב, מלאה בייסורים, צוברת
אבק, נסדקת, נשברת, מתרסקת. אני לא מתכוונת לפגוע בכבודה של
האהבה שלנו ולסדר הכל על דף.
רק משהו אחד אני אגיד לך... שאני אוהבת אותך. עכשיו ולנצח.
אפילו שאתה כבר ממשיך בחייך, מנסה לשכוח אותי ולעבור הלאה.
אנשים שיגידו שטוב שזה נגמר, שכנראה האהבה שלנו לא היתה
במקום... אל תקשיב להם. זה כל מה שהיה לי, כל מה ששמר את החיוך
בעיניים שלי. אל תתן להם לקחת לנו את זה.
וחשוב מכל, אל תשכח- עכשיו ולנצח, אני שלך.