שיר הקרנף (מוקדש לרון)

היה היה קרנף ושמו רון הדבורון.
אבל החיים לא כל כך טובים בתור דבורון
גם העבודה לא משתלמת.

האישה גם לא היתה כל כך מרוצה.
רון הדבורון חש חוסר סיפוק מהחיים
והרגיש שיש מקום לשינוי קיצוני בחייו.

הוא הלך למלכה שלו - שימחה.
היא ניהלה בזמנו את הקן של הדבורים.

היו לו קצת קומבינות אצלה.
אז הוא לא חיכה הרבה זמן בתור.

ישר כשהוא נכנס אליה,
היא מנסה לבצע בו את זממה.
ככה זה כשאת מלכה..
חושבת שכל העולם מגיע לה.
שגברים נותנים בקלות..
נו באמת?!?

בכל אופן,
אחרי שהוא הצליח להרגיע אותה,
היא העלתה את הנקודה
שיש צורך בליצן בכוורצ.
אין מספיק שמח,
אנשים עובדים פה בלי שמחת
חיים.
יומם וליל ללא קצת רגע פנאי של הנאה.

ואז רון חשב וחשב..
עד שנשרו לו כל השערות (שהוא מרט לפני כן מהראש).
ואז פניו העלו זיו!
כתמנון אשר העלה אמודאי באחת מאלפי זרועותיו.

למה שלא אהיה... קרנף.
זו באמת חיה נפלאה
אשר ראוייה להערצה.
בעצם היא די דומה לנו.
רק שלנו יש שפיץ מאחורה
ולקרנף.. באופן מפתיע מקדימה.

אם אתם עוקבים אחר הסיפור
עד עכשיו, ולא חשתם צורך להתייאש
וללכת לראות קצת טלוויזיה,
נשמח אם תמשיכו איתנו רק עוד קצת.

אז רון שלנו קם והולך.
שמח ומאושר,
עם רעיון חדש ומפליא.
באותו לילה אישתו של רון
מצאה אותו במחסן.
הוא הסתגר שם וביצע תיכנונים
של עיצובים מהפכניים.

בסוף היא התייאשה וקראה לשכן.
היא צעקה עד השמיים,
אבל רון לא צריך אותה עכשיו.
הוא צריך להיות קרנף.

באותו הבוקר היתה שמש יפה וגדולה.
אבל היא לא היתה מושלמת.
משהו הסתיר את החלק התחתון שלה!

היה זה רון.
אבל לא הדבורון, אלא הקרנף!
כן רבותי..

מאז הכל הפך כבר להיסטוריה.
ואח"כ לאגדה (של פסח).

הוא היה מופיע בירידי השוק.
כאשר חודו מתבדר ברוח..
פשוט מחזה..
כולם אהבו אותו..
הוא הפך לאדם מצליח..

אבל מה זה סיפור אמריקאי?
אין מצב לסוף טוב..
צריך קצת טרגדיה..
אז קדימה.

ופה צריך להמשיך..

אני אומר שרון, שאחרי שרון שיפד לה את הצורה עם השפיץ שלו
מקדימה הוא גילה שעדיף לאהוב את עצמך מאשר ללכת ולשנות תדמית
חיצונית.... עמוק לא? (ניסוח קצת תימני).