"חכי שניה" אמרתי והלכתי והחלפתי קלטת במערכת. האמת היא שהייתי
מעדיף דיסק אבל לא היה לי כסף למערכת מלאה אז כל מה שהיה לי
כרגע זה טיפ רדיו קטן עם שני רמקולים שרק אחד מהם פעל.
גילי שכבה על המיטה והסתכלה למעלה על איזה ציור שהיה מצוייר על
התקרה, לא משהו ממש מובן, בראש שלי תמיד היה שהקודמים בדירה
הזאת ציירו את זה ממש מזמן למרות שידעתי שסביר שזה עוד הרבה
מלפניהם נמצא שם, זה היה מין ציור מוזר ולא ברור בכלל שצוייר
בפחם, אני חושב שזה היה ציור של נזיר או משהו כזה, משהו בסגנון
של הנזיר שמצוייר בדיסק הרביעי של לד זפלין. בכל אופן, גלי
הסתכלה על הציור ובחנה אותו במבטים מוזרים ואז התיישבה ואני
חושב שחשבה כמה שניות לפני שנעמדה והלכתה לכיוון החלון.
שאלתי אותה אם הכל בסדר והיא אמרה שכן ואחרי סיבוב או שניים
בחדר הקטן, היא יצאה מהבית. לא הלכתי אחריה, לגלי היו תמיד
הקטעים האלו הדרמטיים של לקום וללכת, זה באמת לא היה קשור
לכלום זה היה בלי רגש כלשהו שנלווה ליציאה הזאת, סביר היה
להניח שפשוט רצתה להסתובב בחוץ.
ככה המשכתי לסדר את דירת הסטודיו החדשה שלנו, זה כל מה שיכלנו
להרשות לעצמנו כרגע.ואפילו פחות מזה. אבל בתור שני מובטלים
שחיים מעבודה זמנית זה היה מספיק בהחלט.
האמת היא שלא הסתדרתי עם גילי בכלל... אם לא היה לחוץ לי למצוא
שותףה בגלל הכסף, סביר שלא רק שלא הייתי שוכר את הדירה הזאת
איתה, אלא הייתי מנתק איתה לגמרי את הקשר. לא ששנאתי אותה,
פשוט לא היה לי זמן לידידויות חדשות, כרגע היו לי דברים חשובים
מזה שעמדו על הפרק. כמו למשל העתיד שלי.
כמו שאמרתי, שנינו חיינו מעבודות מזדמנות וגם, אני לפחות הייתי
בשנה שנייה ללימודים במכללה. גלי רק רצתה לחסוך לאיזה טיול או
משהו כזה, האמת היא שלא ממש דיברנו על זה.
את המנורה הזאת אניח בין המיטות...
גילי חזרה מה"טיול" שלה או מה שזה לא יהיה בחוץ ובאה לעזור לי,
מה שאמר שהיא ישבה על המיטה שלה וסיפרה לי על היום שלה. ככה זה
היה כמעט כל יום, כל פעם שהיינו שנינו בבית. גילי לא הייתה מי
יודע מה יפה לדעתי אבל משום מה בנים אהבו אותה. אני אישית כל
הזמן חשבתי שהיא לסבית מודחקת כי לא עבר הרבה זמן עד שהיא
הרחיקה אותם חזרה למקום שממנו הם באו ותמיד דיברה על זה שהיא
לא מרגישה כלום מיוחד לגברים והיא לא מאמינה באהבה לגברים וכל
מיני שטויות כאלו.
היא סיפרה לי שאחד מהעבודה שלה הציע לה לצאת איתו, היא סיפרה
לי עליו די הרבה בזמן האחרון ואמרה לי שהוא חמוד ועכשיו הוא
הציע לה לצאת איתו. כל כך חסר תועלת אם הוא רק היה יודע עם מי
יש לו עסק אבל איחלתי לו בהצלחה עמוק בלב וגם לה משום מה, היא
הסתכלה עלי בעיניים הגדולות שלה במבט של כלבלב שלא ממש מבין מה
רוצים ממנו ואמרה לי "אתה לא מבין כנראה, מה שאני הולכת לעשות
זה להתקלח וללבוש איזה ג'ינס מגעילים וחולצה ישנה בלי שום
תוספת ואני אקווה שהוא יבין את הרמז" התגובה שלי הייתה שאם היא
חושבת שזה מה שיגרום לו להבין את הרמז אז היא תהיה מאוד מופתעת
מסוף הערב הזה אבל ראש קשה כמובן, ואני זוכר שבשעה 10 בלילה
בערך היא כבר צלצלה שאני אפתח לה את הדלת. והופתעתי לשמוע
שמשום מה הלך מצויין.
הפגישות ביניהן היו כבר על בסיס יומי ואני ריחמתי עליו כי
ידעתי כמה שהוא סובל. גילי יכולה להיות ידידה מצוינת אבל ידעתי
שסביר שאחרי כל הזמן הזה שהם יוצאים, הם אפילו לא התנשקו שלא
נדבר על לנהל שיחה שהנושא שלה הוא יותר מויכוח מתמטי על גיל
הדינוזאורים או מה שלא יהיה...
כבר הבנתי שטעיתי כנראה ושכנראה יש תקווה לכל סמרטוט. אבל
עכשיו המצב כבר היה רע כשהחבר החדש של גילי אמר לה שלא אהב את
הרעיון שהיא גרה עם מישהו. לי מצידי לא הייתה בעיה עם זה,
אמרתי לה שממש לא מפריע לי שהיא תעזוב את הדירה מתי שבא לה אם
מפריע לה ולחבר החדש שלה. היא כרגיל הסתכלה עלי באותו מבט
כלבלבי וחשבה שאני אדיוט מספיק לא להבין למה היא באמת התכוונה.
אבל  כמובן שעשיתי עצמי טיפש והלכתי, משאיר אותה במחשבות שלה
יהיו אשר יהיו.
כמובן שבשיחה היומית שלי איתה באותו היום הכחישה כל קשר בינה
ובין האהבה, זה היה כלכך טיפוסי... במיוחד שיום למחרת הוא היה
אצלה בערב והם נעלו אותי מחוץ לדירה עד אמצע הלילה, זה היה
מצחיק שאפילו לא ידעתי איך הוא נראה , אפילו שבאותו היום ראיתי
אותו אבל הייתי עייף מדי אחרי שנרדמתי במדרגות ולא ממש חשבתי
על משהו חוץ מעל מחשבות שליליות בקשר אל שניהם, ויאמר לרעתי
שזה משום מה עזר לי להירדם יותר טוב באותו לילה. לא דיברנו עד
אותו הערב כששנינו היינו בבית. בדיוק למדתי כשגילי הגיעה
מהעבודה, היא עברה לידי אמרה סליחה חפוזה והלכה לישון.
יום למחרת כשהיא כמה בבוקר הייתי כבר עם החפצים שלי ארוזים,
האמת היא שלא כעסתי או משהו כזה, פשוט הבנתי שעובר על גילי
משהו שאני לא רוצה לגעת בו במקל מנוילן אפילו, אז פיניתי את
הדירה וקיוויתי שהיא תסתדר מבחינה כספית, או אולי החבר שלה
יעבור לגור איתה או משהו כזה.
עברתי לדירה עם כמה חברים, פחות שקט אבל היה את הרוגע הפנימי
הזה שאני לא עומד בשום מקום שעדיף שלא אעמוד בו.
מדי פעם עוד צלצלתי לגילי לשאול אם היא מסתדרת ולפי הקול שלה
לא יכלתי לדעת כלום באמת.
אני מקווה שהיא תסתדר. לפעמים אהבה משנה אנשים, אבל מה שבטוח
זה שאנשים לא יכולים לשנות אנשים, ועוד משהו שבטוח... היא עדין
מאמינה שהיא לא מאוהבת, לדעתי לפחות.