New Stage - Go To Main Page

ג'ניאל לוין
/
5:02 בבוקר

5:02 בבוקר.
אני קמה. סתם ככה כי מתחשק לי לחשוב. קמה, שוטפת פנים ויושבת
על השמיכה. 5:00 זה לא זמן טוב לחשוב, אז זה אני מבינה אחרי
כמה ניסיונות כושלים. אולי זה לא זמן טוב לחשוב אבל זה זמן
להתגעגע. אז במקום לשבת ולחשוב אני יושבת ומתגעגעת.
לוקחת את התמונה הישנה שלנו יחד, מפורים של שנה שעברה ומסתכלת.
כמובן, יצאתי שם זוועה, באסה להיות לא פוטוגנית. אתה, אתה יצאת
שם, לא יפה יותר מדי, לא אחד שסוגדים לו, נכון. אתה יצאת
אמיתי, כמו שאתה תמיד, עם חיוך על הפה ועיניים עצובות.
תהומיות. כמו תמיד, והתמונה משקפת. אני מסתכלת עליך, השעה
עדיין מוקדמת מדי בשביל לחשוב אבל הלב שלי פועם. אני חיה והלב
שלי מחכה לך, מחכה ללב שלך, למישהו לפעום יחד אתו. אני מתגעגעת
אליך כל כך. תחזור.

5:17
דפיקה על הדלת. כל החושים מתעוררים בבת אחת, המחשבה והחשדנות.
אני מרימה את עיניי, ערנית כמו בשלוש אחרי הצהרים, מניחה את
התמונה שלנו, נותנת לך להפליג לתוך החלק האחורי של המוח שלי
וקמה. בתנועות חתוליות וחשדניות מתקרבת לכיוון הדלה. עוד
דפיקה. מי מגיע הביתה בשעה כזאת מוקדמת? יכול להיות שמישהו
באמת ציפה למצוא אותך ערה? הגעת לדלת. מסתכלת בחור הקטן
שלמעלה- זה אתה.
ועכשיו, לא רק הגוף ער ולא רק הגעגוע. המחשבות מתעוררות, בבת
אחת הן מתפתלות ומתערבבות לסלט אחד גדול במוח שלי. בתוכי. אתה
מחליק בחזרה מהחלק האחורי שבמוח ישר לתוך העיניים. אני עדיין
לא עונה, משמיעה קולות של שטיח. בוחנת אותך דרך הצד השני של
הדלת. אתה עומד שם, עם החולצה הלבנה הגזורה שקנית איתי לפני
שנה וג'ינס דהוי שעוד שניה עומד להיקרע ולחשוף את הברכיים
הגרומות ודקות שלך וכובע הברט השחור שאני הכי אוהבת אצלך. עומד
ומחכה לתגובה, שמישהו יפתח את הדלת. כלום. אתה מצלצל בפעמון,
לוודא שבאמת אף אחד לא ער בבית. הצלצול מעיק לי באוזניים ואני
עדיין לא עונה. שותקת ונותנת למחשבות להתערבל בתוכי ולהציף
אותי. אתה מוותר, מוריד את כובע הברט מהראש, משאיר אותו על
הרצפה, מסתובב באיטיות, מביט אחורה עוד פעם אחת והולך. זהו,
נגמר הרגע.

5:28
חוזרת לישון. מתכרבלת מתחת לשמיכה בציפיות לבוקר האמיתי, לבוקר
של השמש, שבו כבר אפשר לחשוב. מדמיינת את עצמי קמה שוב, כל
מחשבות הלילה נעלמות מתוכי, מצחצחת שיניים ושוטפת פנים, אוכלת
ואולי גם קצת רואה טלוויזיה. אבא יבקש ממני ללכת להביא את
הדואר ואני מדמיינת איך אני אצא מהבית ובטעות, אתקל במשהו על
הרצפה. אני אסתכל למטה ואהיה מאוד מופתעת לראות את הברט שלך.
מופתעת ומחייכת.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 18/4/03 21:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'ניאל לוין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה