[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מעורפל חלקית
/
התיקתוק

התקתוק של הנשק הנחבט על גבו בזמן ההליכה הזכיר לו משהו. מה
לעזאזל זה היה? קליק, קליק, קליק. עם כל צעד קליק.

אולי השעון המכני הישן בבית ילדותו בירושלים? לא, הוא היה
מתקתק בכבדות הזויה משהו, של מי שכבר עבר הכל ושום דבר לא עשוי
להפתיעו. קליק של בטחון עצמי, אותי לא יעיפו מכאן עד אבחר ללכת
לבד. הוא לא אהב את השעון ההוא, שצלצל מתי שבא לו, בלי קשר
לשעה האמיתית. אולי קינא בו קצת, הנה מישהו שבוחר לעצמו מתי
לעשות מה. הוא ייחס את זה ליתרון הגיל, יבוא יום וגם הוא יתקתק
מתי שבא לו.

אולי הקליק של שעון החתמת הנוכחות בעבודה שלקח מחוסר ברירה שרק
נישא להיא, הראשונה? כל בוקר בעת החתמת הכרטיס, בעבודה הכי
משעממת בעולם, ידע שזה לא הוא, שהוא נמצא שם מכוח האנרציה, ללא
ברירה. בהזדמנות הראשונה יברח משם וממנה. כך כל בוקר וכל ערב
אותו קליק, נכנסתי, בוקר, קליק, יצאתי, ערב. שלוש שנים
מזויינות. עד שהקליק כבר הדהד בראשו בזמן שקרא את הפרק היומי
בספר התורן, בזמן ששכב איתה, אקט מיכני כשלעצמו, ואף בזמן
שניסה לישון. קליק, קליק. עד הקליק האחרון, באחר צהריים קיצי
אחד. הוא ידע שזה הקליק האחרון, לאחריו ישב שעתיים מול השקיעה
ויום למחרת כבר היה בהודו.

חמש שנים נטולות קליקים בהן איבד את מרבית האייקיו שלו
לפטריות הזיה, כדורים וגראס. שחזר כבר בקושי תקשר עם הסביבה,
אקט נעים כשלעצמו. הסביבה המדומה שלו היתה הרבה יותר נעימה,
אנשים חייכניים לוו אותו מכל כוון, פרות עוצרות תנועה
בדיזינגוף, טווסים על חלונות עזריאלי, דולפינים מגיחים מענני
נוצה חצי שקופים.

החל לכתוב, וחברה טובה שלחה את מה שכתב לעורך ידוע ולמו"ל
מפורסם שתקתק את הכל לספרים בכריכה רכה, שהפכו לרבי מכר,
ותורגמו לשפות רבות, כך נאמר לו.

והופ, מלחמה. ובמלחמה קוראים לכולם. ובמלחמה כולם באים, תקתק
לו האות הגנטי במוח. ועכשיו הוא הולך עם 40 חיילים נחושים
לאימון לפני לחימה שגם הוא זכה לראשי תיבות כמקובל, והנשק
המזויין הזה שוב מתקתק לו. באיזה אשרהם בהודו, אמרה לו מישהי,
שנראתה מאד צעירה, אבל שפתחה את פיה יצאו משם פנינים של אלפי
שנות חוכמה, שהדבר הכי חשוב שהיא יכולה להגיד לו הוא שישים לב
שאין מציאות. כל מה שהוא רואה, מרגיש, חושב, נמצא אצלו במוח.
ועכשיו, יום לפני לוחמה אינטנסיבית, נזכר בעיני הים שלה, וחשב
כמה היא צדקה. אם ירצה יהיה עכשיו שוב על החוף בגואה, מחזיק
ג'וינט בגודל של סיגר קובני,  ואם ירצה לא יהיה בכלל בשום
מקום.

ואז הוא נזכר מה התקתוק הזה מזכיר לו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בתגובה לסלוגן
שמקודם, ומה עם
יד שמאל?


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/4/03 21:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מעורפל חלקית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה