מעל ענן השתיקה הגדול
עשן סמיך אופף אותי
המחשבות אט אט מתרחקות
מותירות אותי עם הרגשות.
גם הבקבוק נשבר,
זרוק בשבריו בפינה,
מה שלא טוב - לפח,
ככה תמיד אמא אמרה.
ניצוץ קטן של גפרור
ועוד מחשבה מתרחקת,
אני כבר לא נושמת,
רק מרחפת.
אולי במקרה תיפתח הדלת,
ואני אעוף הרחק,
לפעמים לא מתחברת
עם העולם שצוחק.
אבל אין לי שם
וגם לא זהות
מרגישה את עצמי
הופכת ישות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.