אילון בנווליו / חזון המטאפורה |
מיתרי קולי רועדים בראותם את ענבל לועי, כפעמון המשקיף על העיר
ומשקף רעיונותיי.
בשפתיי הגיגיי היומיום ובליבי שירה.
במוחי דרור המחשבות ובנפשי אהבה אין קץ,
בדמי הרעות ובעוז רוחי ההתמדה.
בכפות ידיי החום ועל כתפיי מחזיק העולם.
רגליי כשליחות לגורלי.
מפתח ליבי מחזיק החרטה והמצפון נמצא בעומקי נשמתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|