הגעתי.
נסחפתי.
החלטתי
נבחרתי
לא יודע איך ולמה
לא זוכר מתי
בטוח אם זה היה
פשוט זה קרה
אמרו לי לפני, "שתרגיש שמיצית אתה יודע למי ללכת."
שכחתי ,
"זה לא חייב להיות לנצח..."
בחרתי. אני נכנס.

מאותו רגע לא זוכר דבר, גם בזה לא בטוח אבל נדמה ככה.
אולי בעצם זוכר...
מן בלבול שכזה.

כן זה הדבר הראשון.
אותה תחושת בלבול לא מוסברת.

מאז הכל התחיל לזרום. לפעמים עצר לפני הנפילה הגדולה לכמה
רגעים אבל גם אז ידעתי שזה ימשיך.
הסתבכתי. ולא ידעתי עד כמה.
התעייפתי, לא היה לי כוח. למרות שרציתי משהו מנע מבעדי -
לחפש . את  מה שנדמה שאמרו לי בהתחלה.
אבל ניסיתי אחרת, אולי בכל זאת ועדיין לא נראה כי יצא משהו.
הכל כנראה כל כך מיותר.
סתם.