13.4.03
לאדם,

אני מצטערת.
אני מצטערת שאני מתנהגת  אליך ככה ואני יודעת שאתה נפגע ממני.
אבל אני מניחה, דבר שהבנתי לפני דקות אחדות בלבד... שזה בגלל
שאני עדיין פגועה ואני עדיין לא יכולה לשכוח את איך שפגעת בי.
אני יודעת שבשבילך זה לא ביג דיל ושלדעתך אני סתם עושה עניין
ומנפחת את זה. אבל מחיקת החלומות שלי בימים אחדים, אני מצטערת,
אבל בשבילי זאת הדרך הכי גדולה לפגוע בי. עובדה! - על זה
שהפסקת לבוא ובקושי התייחסת אלי סלחתי. ולא לקח לי זמן רב
לסלוח. תוך כמה דקות כבר הייתי שלך, או אולי כמה ימים במקרה
הנורא ביותר.
אבל על מחיקת העתיד שלי לא. עברו כבר חודשים וזה לא נשכח ואני
גם לא חושבת שזה ישכח. למרות שאתה לא מבין את זה.

מה שאני מרגישה אני כבר לא יודעת. ולא נראה לי שאני גם אדע
מתישהו בקרוב ואולי רק אחרי שזה יעבור לגמרי אני אבין שזה
עבר.
אני לא יודעת.
ואולי אני לא כמוך. אולי כמו שאמרת לי היום, אולי אני מוותרת
מהר, למרות העקשנות האין סופית שלי, אולי כשזה מגיע לאהבה אני
מוותרת מהר.
כמו שאתה רואה, וכמו שאתה תמיד אומר לי או לפחות היית אומר לי,
המכתב הזה מלא באי ידיעה, ואולי זה האי ידיעה התמידי שתמיד
ישאר שם גם את זה אני לא יודעת.
אבל אני לא כמוך. אני מרגישה מהלב לא מהראש. אני לא יכולה
להגיד לך מה מצאתי בך כי פשוט הרגשתי. לא ניסיתי להסביר את זה.
הרגשתי מהלב בלי יכולת לחשוב על זה ובלי יכולת לשלוט בזה.
וגם כשחברות שלי שאלו מה מצאתי בך, לא יכולתי לענות כי לדעתי
אהבה זה דבר שאי אפשר להסביר ובגלל זה אני לא יכולה להגיד לך
מה מצאתי בך.
אבל אני יכולה לראות שהשתנית, ולא לטובה.
וזה לא רק שאני אומרת את זה. עוד הרבה אומרים.
אולי זה בגלל שנפרדנו, אני לא יכולה לדעת מה עובר לך בראש או
מה גרם לשינוי הזה. אני רק יכולה להקשיב לדעות של אחרים ואני
יכולה לחשוב בעצמי אבל רק  לנחש. לעולם לא לדעת. כי את מה
שעובר לך בראש אי אפשר לדעת. ואולי בגלל זה אני מרגישה ככה.
אולי זה בגלל שאני יודעת כמה אתה בטוח שאתה עדיין אוהב אותי.
אבל אתה טועה. אתה לעולם לא אהבת אותי. אני לא מאמינה שזה
נכון. בעיקר לא עכשיו. כי אני לא מסוגלת להאמין שזה אפשרי
לאהוב אותי מבלי לאהוב את הדברים שהכי חשובים ואהובים לי, מבלי
לאהוב את העתיד שלי, ומבלי לדעת מתי ולמה אתה פוגע בי.
כי כשאוהבים מרגישים את הדברים האלו. ואני עדיין מרגישה כשאני
פוגעת בך וזה עדיין כואב לי לפגוע בך. כי כן, כן אכפת לי ממך.
ולמרות שאתה עושה את עצמך לא יודע, אתה יודע את זה טוב מאוד.
ואתה גם יודע שאני לא שונאת אותך כי אני לא מסוגלת. אני לא
מסוגלת לשנוא בנאדם שכלכך אהבתי בעבר; ואולי זה עבר ואולי זה
הווה, אבל דברים השתנו והם לא יחזרו להיות כפי שהם היו לעולם.
ואולי עדיף היה לוותר על כל מה שהיה ולהמשיך להיות ידידים. או
שזה היה הגורל ואסור להצטער עליו.
אבל אם אתה השתנית כלכך בגלל מה שהיה ורק בגלל זה, עדיף שלא
היה קורה כלום. עדיף שהיינו ממשיכים להיות ידידים ואני הייתי
ממשיכה לאהוב אותך ולסבול בגללך ואתה לא היית מבין או יודע
למה.
לדעתי זה עדיף ואני יודעת שאתה לא תסכים איתי אבל לדעתי זה היה
עדיף.

שלך - ואולי כבר לא כלכך שלך...,
עדן.