למה? אני לא ממש זוכרת. זוכרת במעורפל.
משהו בקשר לבנים. מישהו שבר לי את הלב או משהו כזה.
אני רואה את זה בתור שחרור. אתה מצליח לעמוד בקצב? אני כבר די
טובה בזה. אני לא מאמינה בהפסקות. לפעמים אני מאיטה אבל אף פעם
לא עוצרת. עצירה כרוכה ברגשות וזה משהו שאני לא יכולה להרשות
לעצמי.
כמה זמן בדיוק? לא יודעת... אולי שנתיים, אולי יותר. אמרתי לך
שאני זוכרת במעורפל את הסיבה אז לזכור את התאריך נראה לי קצת
מוגזם. חשבתי להפסיק לפני כמה חודשים אבל הגעתי למסקנה שאני
נהנית מזה. פחדים? אני לא פוחדת. אין לי ממה לפחד. הכל נשאר כל
כך שטחי, כלום לא נכנס פנימה.
אנשים לא מסתכלים על זה כמוני. זה נראה להם מוזר ולא נכון. הם
נמצאים בתוך המשבצות הקטנות והמרובעות שלהם ומאוד קשה להם
לראות מעבר לקווי המשבצת. גם אני הייתי כזאת עד שנמאס לי. אל
תחשוב שהיה קל לצאת מהמשבצת. כולם מסביב נמצאים בתוך המשבצת
הנוחה הזאת ולא קל לקבל מישהו שיוצא ממנה פתאום. הלחץ לחזור
היה גדול מאוד. אני לא אגיד שלא נכנעתי לו פשוט ידעתי שהמשבצת
הזאת לא בשבילי אז לא התעורר ויכוח בכלל. הצבתי עובדה. יודע
מה? אולי אני כן מפחדת. אני חושבת שמפחידה אותי המחשבה שאני
אתקבע שוב באיזו משבצת ושהפעם לא תהיה דרך חזרה ממנה. מפחיד
אותי משהו כל כך קבוע. אנשים אחרים יצרו לי מסגרת. מרובעת כמו
שלהם. עם פינות חדות וגבולות ברורים. אני לא כולי נכנסת בה.
לא הבנת, נכון? אני אומרת שאפילו אם המשבצת הזאת אומרת כל מה
שיש להגיד עלי היא תפספס משהו. אף פעם אי אפשר להגיד הכל על
מישהו. תמיד יש משהו שלא יודעים. שהוא לא יודע.
אתה נראה מבוהל, לא מבין. אני מאמינה שאף פעם לא מכירים מישהו
באמת. כל הזמן לומדים דברים חדשים ואם אתה בא עם משבצת מוכנה
אתה לא יכול לתת מקום לדברים חדשים להיכנס.
בשנתיים האלה, אולי זה היה יותר, למדתי על עצמי יותר מבכל חיי.
למדתי על עצמי בעיקר דרך אנשים אחרים. אנשים שחלפתי על פניהם,
שישבתי איתם לכוס קפה או לכוס בירה ואנשים שהסתכלו לי בעיניים.
מהם למדתי הכי הרבה. בעיקר על כנות ואמת.
מה למדתי על אמת? אני לא יכולה להסביר לך. זה דברים שמרגישים.
זה הדברים שצריך להשאיר להם מקום. אני יודעת שזה נשמע פלצני
אבל גם קצת קיטש יש לי בראש.
אני לא פוגעת באף אחד! הכל ברור וידוע מראש! באותה סערה שאני
נכנסת לחיים של מישהו אני יוצאת מהם. אני מצטערת שאני צועקת,
אני פשוט לא מסוגלת לדעת שפגעתי במישהו. כל מי שנתקל בי יודע.
לפעמים מחליטים לא להישאר בגלל זה. כל אחד והבחירות שלו, אני
לא באה לשפוט אף אחד.
מי זה יהיה מחר? אני לא יודעת. אולי אני אפגוש אותך שוב...
אולי מחר נדבר עליך. אולי מחר אני אכנס לך לראש. אבל אל תגיד
לאף אחד שאתה נשאר פה לישון. זה לא טוב למוניטין שלי.