"פלאי פלאים" חשב הפסיכיאטר המחוזי מתבונן בפליאה בגבר היושב
מולו, "נראה נורמלי אבל ללא ספק  מטורף לחלוטין!". "הזדמנות
חיי לפצח מקרה יחודי, מינימום פרס ישראל לפסיכולוגיה, תמלוגים
מספרים, מחלקה משלי באוניברסיטה ושלא לדבר על ההערכה המקצועית
שאקבל מחברים למקצוע."
"אולם" חשב במבוכה " תחילה יש לפצח את המקרה המשונה, והנ"ל לא
בדיוק משתף פעולה!".

הגבר בו התבונן הפסיכיאטר ישב על כסא מולו, לבוש בגדי חורף
כבדים המיועדים לקור קיצוני למרות החמסין ששרר אותו היום, נקי,
מסופר, גובהו ממוצע ומבנהו חסון. ניכר בו שאינו שם לב כלל
לסביבתו. מידי כמה דקות היה מזדקף בכסאו עיניו זורחות ושואג
בקול מלא שמחה והתלהבות "רומנטיקה אנטרטיקה ".

"שום שינוי מאז הועבר אלינו ע"י אזרחים טובים שמצאו אותו יושב
על ספסל בגן לפני יומיים, אפילו לא אוכל ושותה!" גירד
הפסיכיאטר ראשו בתימהון, מאוכזב על פרס ישראל החומק מבין ידיו.
"אפילו בזמן שקיבל טיפול במכת חשמל, הזדקף פתאום שואג
"רומנטיקה אנטרטיקה" ,גורם קצר למכשיר ושורף אותו כליל, פשוט
מקרא אבוד!!! , עדיף לחזור למשרד מאשר לשבת עם ה"טמבל" הזה"
חשב פונה לעבר לדלת.

תיק המסמכים נשמט מידיו בתמהון כאשר שמע מאחוריו "היי, בעל
הבית!, איפה בדיוק אני נמצא ?" , בזהירות פנה לאחוריו מציץ
בגבר המסתורי המחייך מאוזן לאוזן.  " נהדר, הטמבל סוף סוף
מדבר, שוב אני על הסוס" חשב בעודו עונה " ביה"ח הפסיכאטרי
המחוזי בירושלים".
"ירושלים?" גיחך הגבר " איזו אישה! איזו אישה !, שמע דוקטור
היה נעים לפגוש אותך אבל אני חייב לחזור.
"לחזור לאן ????"
"לחידודית לשונית" ענה הגבר " מה יש לשאול? הרי זה מובן !!!"
"והיכן הדיוק נמצא חידודית לשונית, אם תואיל להשכילני ? "
"באמת דוקטור !!! חידודית לשונית זאת שדונית נחמדה ומופלאה! לא
מקום"  ענה הגבר בתוכחה.

"ומי אתה, האם הנך זוכר ?"  הקשה הפסיכאטר
"אני ?, מי בדיוק אני?" תמה הגבר " נזכרתי !!!" חייך " אנוכי
עפר ואפר ! מת שחזר לתחיה"

מחניק את הדחף העמוק ללפות את צווארו של הגבר ולמחוק את החיוך
מדושן העונג מפרצופו, אמר הפסיכיאטר בקור וסמכותיות "אתה נמצא
במתקן ממשלתי  ואינך הולך לשום מקום, אלא יושב ומספר לי על מה
הינך מדבר !!!"
"ובכן דוקטור" קרץ הגבר " הנימוס מעלה עליונה היא ,ועל כן על
אף שלא יעצרוני קירות וסורגים הנני ואספר לך"

" הכל התחיל לפני שנים מספר בעודי יושב על חוף הים דג דגים
ומזין עיני בחמוקיהן של בנות ישראל הטופפות בביקיני הלוך ושוב,
השעות חלפו להן ולילה ירד, ועבדך הנאמן שקוע במחשבות וכלל אינו
מבחין שלילה רד והכוכבים זורחים, אלה עסוק בעולמו הקטן והצר,
כאשר הבזק צד את עיני ונראה היה לי כי כוכב נופל משמיים
לכיווני, ונוחת ומתרסק כמאה מטר ממני לעומקו של ים. מובן הוא
כי כמו כל הגברים הפליג דימיוני אל מחוזות הבידיוני ובעודי
מעלה מחשבה במוחי "לוא רק היתה זו ספינת כוכבים מכוכב מרוחק,
והנני אצתי והצלתי חייזרית יפת תואר ומידות מטביעה, ואסירת
תודה תהיה לי לנצח ותאהבני בכל לב" והנה שמעתי  קולות חלושים
מכיוון הים הזועקים לעזרה.
מובן שמיד אצתי וקפצתי אל תוך מי הים שואג בהתלהבות "הנני
יפתי, הנני ואצילך!!! " , מה אגיד לך דוקטור, אם היתה זו תחרות
באולימפידה הייתי משיג את אלוף העולם בבריכה שלמה במהירות
ששחיתי!.
חיש הגעתי את החייזרית היפיפיה, לפתי את חליפת החלל הכבדה
והנפוחה ובחירוף נפש משכתי אותה לחוף. כמו שאתה יכול לתאר
דוקטור עד שהגעתי לחוף הייתי כבר הרוג לגמרי, והתמוטטתי לגמרי
מותש במשך דקות ארוכות, מה גם שאמצעי הזהירות חייבו שלא
להוציאה מתוך חליפת החלל, שמה אינה נושמת חמצן, ועל כן נשכבתי
לנוח על שפת המים לופת את חגורת חליפת החלל של אהובתי היפיפיה
, לבל תסחף ממני חזרה אל הים. מיד כאשר  הייתי מסוגל להרים שוב
את הראש פניתי להציץ בנערה היפיפיה  אשר הצלתי מטביעה .
אתה יכול לתאר לך דוקטור, את הזעם שאחז בי כאשר ראיתי שחטפו
ממני את אהובתי, ובמקומה השכיבו לצידי גבר קשיש ושמן עם זקן
ארוך ולבן לבוש בגדים אדומים!
אבל אני דוקטור, אני לא פראייר !, מיד תפסתי אותו בגרון
והודעתי לו בזו הלשון בדיוק " שמע בן בליעל, חתיכת סנטה קלאוס
מזויף, אמור מיד מה עשית עם אהובתי או שכאן תהיה קבורתך!"    
 

"שמוליק קראוז משבט בנימין זה שמי האמיתי "  חייך הגבר השמנמן
" סנטה קלאוס זה רק כינוי שהמציאו לי בגלל שהיה קשה לאיטלקים
מהותיקן להגות את שמי, ואני השמוליק המקורי, הזמר נקרא על
שמי".

"עכשיו כבר באמת רתחתי, לא מספיק שגנבו את אהובתי, הליצן הזה
עוד עושה ממני צחוק! , "כן בטח" אמרתי לו "ואתמול נפלתה
מהמרכבה שלך הרתומה לאילי הצפון"

"האמת שכן" השיב "התגעגתי קצת לארץ, והקור בקוטב פשוט הורג
אותי, אז החלטתי להתעלם מהתקנות  ולחמוק לביקור מולדת. אבל
כיוון שהגמדים הארורים סירבו לשתף פעולה ולרתום את האיילים
למרכבה בטענה השטותית שהאיגוד לא מאשר את ביצוע העבודה הנ"ל
חוץ מאשר בעשרים וארבע בדצמבר, רתמתי את האיילים לבד, וכמו
שבודאי הבנת לא עשיתי עבודה מי יודע מה, אחרי הכל אני פקיד ולא
מכונאי והכל התפרק לי ונפל למים."

בשלב הזה דוקטור, כבר התחלתי להאמין לבחור, אבל רציתי לעשות
עוד בדיקה קטנה לפני שאני משחרר אותו. "אוקי" אמרתי לו " אז
תסביר לי מה פתאום "שמוליק קראוז" מחלק מתנות רק לילדים נוצרים
, ואיך בכלל קבלת את הג'וב הזה"

"האמת שבהתחלה חילקנו מתנות רק ליהודים, ובראש השנה ולא בדצמבר
כיוון שעובדי אלילים לא האמינו באל אחד ונוצרים עדיין לא היו,
אבל אתה יודע איך זה יהודים, תמיד עושים הפוך.... לא חשוב מה
ביקשו, תמיד אמרו "למה לשכן יש מתנה יותר יפה ?" , שיגעו את
רבונו של עולם בבקשות וויכוחים  כל השנה וגרמו לעומס בירוקרטי
בלתי נסבל במערכת . אז הוחלט להעניש אותם שלא יקבלו מתנות עד
שישפרו התנהגות. בינתיים אי אפשר לסגור את המפעל ולשלוח את כל
הגמדים והשדונים  מובטלים הביתה ולכן הוחלט לחלק את המתנות
לנוצרים."

"עדיין לא השבתה לי איך הגעת לתפקיד !!!" סיננתי בזעם בשיניים
חשוקות.

"לתפקיד הגעתי בגלל טעות בירוקרטית" השיב "עבדתי בתור עוזר גנן
על הר הצופים בזמן בנית בית המקדש הראשון, ורק חשבתי איך
למצוא עבודה רחוק מירושלים כיוון שגרושתי הייתה עושה לי את
המוות.. נרשמתי למכרז כגנן ראשי ב "גן הכוהנים" בגליל, אבל
בגלל טעות בירוקרטית החתימו אותי על חוזה  עבודה לא נכון
ועכשיו לך תתווכח איתם."

ובכן דוקטור, איך ששמעתי שהבחור היה מוכן לברוח עד הקוטב
הצפוני כדי לברוח מגרושתו, ישר ידעתי שהוא דובר אמת. אתה מבין
דוקטור, גם אני גרוש ויודע איך הענינים מתנהלים. מיד שחררתי את
הברנש והזמנתי אותו לאכול איזה דג על האש. ככה ישבנו דוקטור
כמה שעות מספרים סיפורים בנעימים, כאשר לפתע נוחתת לידנו מרכבת
הסנטה קלאוס, עם שני גמדים שניכרת על פניהם דאגה עצומה, רצו
לשמוליק ולא נחה דעתם עד שבדקו אותו מכל הצדדים ווידאו שהנו
שלם וללא פגיעות.

"ובכן שמוליק" אמרתי לו " פעם הבאה שתהיה באיזור אתה מוזמן
לכוס קפה"  ,אבל הנ"ל לא ענה לי כלל ושקע בויכוח סוער עם שני
הגמדים בשפת הארמית ממנה לא הבנתי כלום, אולם ניכר בו שהינו
מנהל איזה שהוא מסע ומתן מול שני הגמדים המהנהנים שוב ושוב
בשלילה בראשם.

"ובכן" פנה אלי לאחר כמה דקות בפנים זורחות "הבטחתי להם להיות
ברנש טוב ולא לנסות לברוח עוד השנה בתנאי שאוכל להזמין אותך
לביקור אצלי"

"וואלה לא יודע שמוליק, אתה בחור נחמד לאללה" עניתי "אבל אני
קצת רגיש לקור, שלא לדבר שלא מחבב שלג במיוחד"
"עזוב אותך משטויות " ענה, " יש חימום בכל מקום! איך אתה חושב
אני מחזיק שם מעמד ?"
כמו שאמרתי לך דוקטור,חשוב להיות מנומס וכמה אתה יכול להגיד לא
לאדם שממש נראה שהוא אסיר תודה לך ומתחנן להשיב טובה? כך
שבסופו של דבר הסכמתי בתנאי שמיד כאשר אבקש אוחזר ישר לארץ.אחד
הגמדים הוציא לי בגדים חמים מתחת למושב, התלבשתי ויאללה
ממריאים.
מה אגיד לך דוקטור, איילים איילים, אבל סחבו את המרכבה במהירות
כזאת,שתוך עשר דקות כבר היינו בקוטב הצפוני, לא פלא שהבחור
מספיק לחלק את כל המתנות בתוך לילה אחד.

נחתנו באמצע שום מקום על ערימת קרח מול הר קרח ענק ואחד הגמדים
הוציא מהכיס, לא תאמין דוקטור, שלט רחוק של חניה רגילה, נפתח
שער בתוך ההר ואנו הוכנסנו פנימה. בפנים היה הכל פשוט ותכליתי,
אחרי הכל דוקטור זה היה מפעל ליצור צעצועים ולא בית מלון,
וגמדים ושדונים למינהם התרוצצו הלוך ושוב.

ואז ראיתי אותה דוקטור. מה זאת אומרת את מי ? את חידודית
לשונית כמובן ! לא ראית מימך יצור נפלא ממנה דוקטור ! גוף
תמיר, צמה ארוכה, עינים ענקיות, והאוזניים המחודדות היפות
ביותר ביקום כולו. אבל מה שמשך אותי היתה מן הילה שפוזרה
סביבה. הבחורה היתה לבושה בסרבל עבודה פשוט מתקנת מכונה כל
שהיא וכולה אומרת אצילות מנעל עבודה ועד מפתח הברגים שהחזיקה
בידה.

"מי זאת ?" לחשתי לשמוליק.
"מה מי זאת ?" ענה, "לא יודע על מי אתה מדבר."
"הבחורה שמתקנת את המכונה שם." לחשתי שוב
"שכח ממנה" ענה בחדות " אתה לא רוצה להכיר אותה! , יהיו לך רק
צרות, שכח ממנה !"

ובכן הייתי רק אורח במקום, דוקטור, ואורח חשוב שיהיה מנומס על
כן לא התוכחתי יותר מידי והלכתי אחרי שמוליק. אבל אם שמוליק
חשב שאוותר בקלות הרי שהוא חיי באשליות.. במשך הארוחה הוצאתי
ממנו את הסיפור על הבחורה.
אמא שהיתה יפת תואר שאין שניה לה והשתייכה למשפחת אצילים  בחרה
באביה שהיה שדון ממשפחה שאינה ממעמד אצילי,  על אף שהיתה
מחוזרת ע"י ראש השדונים בכבודו ובעצמו. ראש השדונים לא מחל על
העלבון ושלח מתנקשים שפגעו באביה מיד לאחר לידתה, אמא  שיצאה
לנקום את מות אהובה הספיקה לקטול שניים משומרי ראשו של ראש
השדונים בטרם הומתה אף היא.
הילדה גדלה בבית היתומים של השדונים, סובלת התנכלויות מצד
הצוות שרצה למצוא חן בעיני השלטון ויש להניח שסופה היה רע ומר
אילולא הוברחה ע"י שדונית קשישה בתוך שק צעצועים ריק שהוחזר
לבית החרושת בקוטב הצפוני.

"כן, אמר לי שמוליק "כמו אצלנו בני האנוש, גם השדונים יש בהם
טובים ויש רעים"

בקיצור דוקטור, הילדה גדלה ללא בית אולם לא נחשבה בעייתית
במיוחד, ואפילו כשפים לא לימדוה כיוון שנחשבה נחותה וללא קשרים
חברתיים. אולם כיוון שגילתה כישורים טכניים ברמה טובה מצאה
עבודות אחזקה שונות שפירנסו אותה.

הצרות החלו ערב אחד בעת שעבדה על תיקון מכונת הקפה במסעדה
הישנה בקומה שניה בשעה שאיש לא היה במקום וחבורה של פורעים
צעירים נכנסו וסימנו אותה כמטרה קלה להתעללות.  כל מה שאנו
יודעים זה מה שסיפר לנו היחיד שניצל מאותה תקרית בטרם נפח את
נשמתו. לדבריו הבחורה ניסתה לחמוק מהחבורה בנועם לשון, אבל
הנ"ל הלכו וסגרו עליה . ואז סיפר,  פנתה אליהם בקול מקפיא
והזהירה אותם לבל ינועו לעברה ולוא חלקיק של צעד. אבל אתה יודע
איך הם בחורים צעירים, חושבים שיודעים יותר טוב מכולם. ברגע
שהראשון שלח את ידו ונגע בה היא נעלמה ובמקומה ניצבה דמות של
אש אשר הכתה בהם ללא רחם והשמידה אותם כהרף עין. השמועה עברה
במהירות כשריפה בשדה קוצים והנערה הפכה למנודה ומוקצה מחמת
המיאוס. הדבר היחיד שמנע את השלכתה החוצה אל הקור היה שמוליק.
שמוליק יכול להיות מפחיד מאוד אם נחה עליו הרוח, והוא פשוט
העביר הודעה שהנערה נמצאת תחת חסותו ומי שיגע בה מסתבך עימו
אישית. אם הייתה רואה את שמוליק כועס הייתה מבין דוקטור שהכרזה
זו נחשבת איום רציני בכול קנה מידה, ועל כן כולם תפסו ממנה
מרחק, אם לטוב ואם לרע.


"ראה" אמר לי שמוליק "השדונים אינם מתירים מיזוג של בן אנוש
ושדונית, אתה רק תסבך אותה עוד יותר"

אבל אני דוקטור, אחרי ששמעתי את הסיפור הפכתי נחוש יותר ויותר
וכבר ידעתי בדיוק מה עלי לעשות!
 

אתה לא מתחיל סתם כך עם שדונית דוקטור, צריך להיזהר מאוד איתן
או שתמצא את עצמך הופך לעכבר או משהו דומה. אני בחור יסודי אז
תפסתי את גונזלשטין,  גונזלשטין הוא שדון מהדור הישן, קצת
סנילי כבר, אבל מומחה לכשפים שהייתי עוזר לו קצת פה ושם עם
הסלים הכבדים של הקניות מתוך נימוס.

מה זאת אומרת " למה הוא לא השתמש בכשפים על מנת לסחוב את הסלים
לבד?" אמרתי לך, הוא היה שיך לדור אחר, הוא יבזה את אומנות
הכשפים הנעלה אם ישתמש בה לצורכי יום יום, הוא בחור עם כבוד.
אבל אני, דוקטור, אני סיפור אחד, אצלי אומנות הכישוף הייתה
אמצעי ולא מטרה.  

אחרי ששמתי לב שגונזלשטין הרבה פחות סנילי ממה שחושבים שאלתי
אותו עליה.
"כן" אמר לי "אני זוכר את היום שראיתי אותה לראשונה. לא אשכח
זאת לעולם"
"כן" מילמל " אבל הם טוענים שאני זקן מדי וסנילי לגמרי ולא
מאמינים לי, אבל הם טועים, כולם טועים"
"לא מאמינים ש-מה? " נמלאתי סקרנות
"ידעתי מיד שראיתי אותה עוד בתור ילדה קטנה, אי אפשר היה
לטעות...." אמר ושקע בנימנום כדרכם של הזקנים. אבל אני איבדתי
כל נימוס עקב הסקרנות וטלטלתי אותו עד שהקיץ מנמנומו " ידעת מה
?" שאלתי . "היא מחזיקה בידע האבוד" השיב ושקע בנמנום .  

"הידע האבוד?"  חשבתי, " מהו לכל השדים והרוחות הידע האבוד?"
אבל גונזלשטין כבר נחר בקולי קולות ולא ענה אז טסתי לסיפריה
הציבורית לבדוק.
הידע האבוד דוקטור, לפי כל הספרים הוא אגדה נושנה על כשפים
עתיקים שאבדו בעת המלחמות הגדולות שבין השדונים ובני בריתם
הגמדים לבין שדים ורוחות שעלו מן השאול עוד בטרם היות גזע
האדם. השדונים והגמדים נצחו לבסוף, אולם המחיר היה איום ונורא,
הציויליזציה הוחרבה והנצולים נדדו ממקום למקום בקבוצות קטנות
על שטחי בור ענקיים ושוממים. במלחמה נהרגו כל החכמים וגדולי
המכשפים אשר התייצבו בקו הלחימה הראשון על מנת להגן על עמם
וידע שנצבר והועבר במשך אלפי שנים הוכחד עימם.


אחרי כמה חודשים של לימודים רמת הכשפים שלי הייתה עדיין נמוכה
בהשוואה לשדונים בכיתה ב' אבל  כבר הייתי ברמה שלפחות אם ינסו
להפוך אותי למשהו אחר אוכל לבלום זאת. החלטתי שזהו זה, אני
הולך על כל הקופה ! על החיים ועל המוות!. בתחילה רק הסתובבתי
קצת במקומות שהייתה על מנת שתתרגל לנוכחותי, אתה לא ניגש סתם
כך לשדונית כמו חידודית לשונית ומתחיל איתה, צריך עדינות
וסבלנות! ותוך כדי כך המשכתי ללמוד אצל גונזלשטין הזקן ושיפרתי
מיומנויות.

עברו עוד כמה שבועות ושמתי לב שהנערה איננה  נדרכת עד קצות
אצבעותיה בכל פעם שאני בסביבה ואפלו מוכנה להשיב ב"שלום" עדין
מדי פעם , ועל כן הלכתי לגבות חוב משמוליק.
"שמוליק" אמרתי לו " אני רוצה שתדאג שאכנס שותף בצוות עם
חידודית לשונית."
"לא!" השיב בחדות "אם תתחיל להסתובב סביבה, ועד השדונים יעשה
לך את המוות , וזה רק במקרה הטוב, תמצא את עצמך זרוק בחוץ ,
ערום וקופא במהירות למוות!"
"זאת לא בעיה שלך" השבתי לו " אני ילד גדול וכבר אסתדר."
שמוליק שראה שאין מה לעשות וכבר הכיר אותי שאני יכול להיות,
סליחה על הביטוי "קוץ בתחת", הרים ידיים, קם מהשולחן ואמר לי
לבוא אחריו. התחמן הזקן החליט שגם אם ימלא את מבוקשי יעשה זאת
בצורה שתבהיר לי את יחסו לעניין. צעדתי אחריו ישר לסדנת
התיקונים ושמוליק ללא שהות דחף אותי לכיוונה של חידודית
לשונית, " החל מרגע זה בן האנוש העקשן הזה הינו מסופח אליך
כשולית מכונאים." ולמראה פיה הנפתח להביע מחאה שאג "אף מילה !
הדבר אינו נתון לויכוח! עליך ללמדו על מנת שיצדיק את קיומו
העלוב ואת מנות האוכל שהוא דוחס פנימה".  הסתובב והלך במהירות
לפני שתספיק אפילו להוציא ציוץ.

מה אגיד לך דוקטור, הבחורה "קרעה לי את התחת" זחלתי למענה
במערות אוורור וניקוז, הרמתי דברים כבדים שלא תאמין,למדתי
חשמל, מחשבים, מכונאות, ובלילה הייתי הולך לעזור קצת
לגונזלשטין הזקן ויושב לומד ומתרגל אצלו כשפים חדשים.

עברו כמה חודשים וכבר כולם החלו להתרגל בסביבה לכך שבן האנוש
היחידי בשטח מלבד שמוליק, עובד כשוליה אצל שדונית שאף אחד לא
רוצה להיות בקרבתה, כמות העבודה הלכה ועלתה ולא היה לנו זמן
לנשום. בהפסקת צהריים אחת אמרתי לה "נשבע לך, אני בטוח ששמוליק
מפנה אלינו את כל העבודות כדי לבדוק אם אשבר , לאצבעות שלי יש
כבר צורה של אום מרוב ברגים שסגרתי."
היית צריך לשמוע את הצחוק המתגלגל שלה דוקטור, פעמוני כסף
המביאים מזור לכל נפש. כאשר נרגעה  החלטתי לתפוס אומץ ולעבור
לשלב הבא. "בוס?" שאלתי " האם אוכל להזמין אותך לכוס קפה?"
להפתעתי לא השמידה אותי במקום אלה הביטה בי בהומור ושאלה " האם
אתה בטוח שאתה יודע למה אתה נכנס?"
"כן" השבתי "מהרגע הראשון בו ראיתי אותך"
"אם כך" אמרה "בשמחה"
לא זוכר הרבה ממה שקרה אח"כ אבל התעוררתי כשפרצופם המודאג של
שמוליק וחידודית מציץ מעל כתפו של הרופא. "זה בסדר" אמר הרופא
"הוא רק התעלף לכמה דקות בגלל איזו התרגשות".  שמוליק הציץ
לכיוונה של חידודית ומיד תפס ב-מה העניין.
"גם כן גבר" גיחך "בן האנוש היחידי כאן חוץ ממני מתגלה
כסמרטוט גמור"

מעתה ואילך התקדמו הדברים במהירות ובתוך מספר ימים עברנו בסתר
לחיות יחד, על מנת שלא לעורר את חמתם של הקנאים.
מה אגיד לך דוקטור, אם לא ישנת עם יצור מופלא שכזה שחיבק אותך
ולחש את שמך בשנתו, אינך יודע אושר מהו.

"הבטח לי  אהובי" אמרה לי ערב אחד " והיה כי תשרה חשכה עמוקה
בלא כל אור, זכור את פני וזכור את צמד המילים "רומנטיקה
אנטרטיקה"  הבטח לי זאת", לא הבנתי למה אבל בכל זאת הבטחתי לה.


אבל כמה זמן אפשר להסתיר את העיניים  הזורחות אחד אל שניה, את
ההילה הקורנת בעת שנמצאים יחד, או את הנגיעות הקטנות
והמשמעותיות תוך כדי עבודה? ועוד מעיניהם של מומחים לכישוף כמו
השדונים?  על כן ישבתי עם גונזלשטין הזקן שהיה שותף לסודי
ותכננתי תוכניות לעת צרה.
גונזלשטין הזקן, כבר חשדתי מזמן, ידע הרבה יותר כשפים ממה
שחשדו בו והסתיר ידע רב מחשש שיעשה בו שימוש לרעה ע"י ראש
השדונים, בכלל, פעם דיבר בשנתו , לא הבנתי הכל כיוון שדיבר
בניב עתיק, אולם נראה היה שהוא חולם על ימי נעוריו כשוליה אצל
אחד מהמכשפים האדירים בטרם היות המלחמה הגדולה. את גונזלשטין
לא היתה כל בעיה לגייס למבצע " יש להגן עליה בכל מחיר" אמר
מהנהן בראשו בהסכמה "היא מחזיקה בידע האבוד". עשיתי עם
גונזלשטין  מה שעשינו , התכוננו כמיטב יכולתנו וקיווינו שלא
נזדקק לאשר הכנו.

לא רציתי להדאיג את חידודית ולא סיפרתי לה כלום, אבל הייתי כבר
טכנאי לא רע בכלל, וביחד עם כשפיו של גונזלשטין הרכבתי מתקן
שיגן על אהובתי והטמנתי אותו ללא ידיעתה בחגורת הכלים שלה
שהיתה צמודה אליה יומם ולילה. לי עצמי הרכבתי מד דופק עם משדר
, מקלט אחד שמתי במתקן כך שאם אפגע, המתקן יופעל אוטומטית.
ומקלט אחד נתתי לגונזלשטין שידע אם קרה משהו. על מנת למנוע
מגונזלשטין אזעקות שווא הקמתי ערוץ תקשורת מוצפן והודעתי לו
בכל פעם בו אני מוריד את מד הדופק או מרכיב אותו.  

הקנאים תקפו אותנו מן המארב במפתיע לאחר כמה שבועות בעת שהינו
רכונים על מנוע ישן של אחת ממכונות היצור,עסוקים בכיוונים.
מתקן ההגנה של חידודית שהכיל גם גלאי תנועה לגופים בעלי מהירות
גבוהה כגון קליעים, הופעל מיד, הודף את הקליעים מעליה ומתיז
אותם לכל עבר.
אתה מבין דוקטור, לי ולגונזלשטין לא היה כל ספק כי הנערה
מחזיקה "בידע האבוד" אבל לא היה לנו מושג האם כוחותיה מופעלים
אוטומטית בעת סכנה או שהם רצוניים. הדבר היחידי שידענו היה
שעלינו להרויח זמן למענה עד שיפעלו, את השאר תעשה כבר היא. אתה
מבין דוקטור, גם אני וגם גונזלשטין הכרזנו על עצמנו כ
"מתכלים". פשוט לא היינו חלק מהמשוואה. הדבר היחיד החשוב היה
לתת לה מספיק זמן על מנת להגן על עצמה.
אני עדיין מרגיש את הקליעים פוגעים בי בחזה בעת שזינקתי לעבר
התוקפים, ולאחר מכך כלום, חושך גמור. הדבר היחידי הקוטע את
החושך הם פניה של אהובתי בעת שאמרה " והיה כי תשרה חשכה עמוקה
בלא כל אור, זכור את פני וזכור את צמד המילים רומנטיקה
אנטרטיקה  הבטח לי זאת". אתה מבין דוקטור, לא הייתי היחיד
שתכנן תוכניות הגנה. אהובתי הכינה לחש וכישוף שיופעל אוטומטית
באם אפגע וישלח אותי חזרה למקום בטוח, ויציל את חיי ומילות
המפתח של הכישוף היו "רומנטיקה אנטרטיקה".
בכל אופן דוקטור אני חייב לחזור עכשיו ולעזור לה."

"אולם הינך נמצא פה כבר מספר ימים ובודאי כבר נגמר הקרב" הקשה
הפסיכיאטר בתרועת נצחון  " האינך רואה שדבריך אין כל היגיון?"

"טעות בידך דוקטור. אתה מבין, אני אולי מכשף עלוב, אבל
גונזלשטין רחוק מלהיות כזה ובתוך המתקן שתל לחש המשיב את הזמן
אחור. אני אשוב בדיוק לרגע בו הותקפנו."

"אגיד לך מה" השיב הפסיכיאטר "אם אתה דובר אמת הבה ונראה היאך
הינך יוצא מהחדר כאשר החדר נעול כעת על מנעול ובריח!!!"

"סלח לי דוקטור, אבל  אזדקק לנשק כלשהו." גיחך הגבר תולש אחת
מרגלי השולחן " אעשה אף יותר מכך דוקטור. אשלח לך מכתב אודות
השתלשלות הארועים" דמותו הופכת שקופה יותר ויותר , מותירה את
הפסיכיאטר המחוזי משפשף עיניו בתימהון.

קול פקק נשלף נשמע פתאום ומול עיניו של הפסיכיאטר הנדהם הופיע
גמד לבוש בבגדי שירות הדואר "האם אתה הוא הפסיכיאטר המחוזי?"
שאל " מכתב  בשבילך! איזו טירחה לעבוד עם בני האנוש האיטיים
הללו" רטן דוחף את המכתב לידיו ,מוסר לו רגל שולחן חבוטה
ושבורה ונמוג באויר.

בידיים רועדות פתח הפסיכיאטר את המכתב
"דוקטור נכבד, הנני מקיים הבטחתי ומספר לך את השתלשלות
העניינים מרגע פרידתנו ועד עתה. ברגע ששבתי למקומי זינקתי הישר
לכיוון התוקפים, תוך שאני מפעיל את מתקן ההגנה של אהובתי. אולי
אינני המכשף האדיר ביותר ביקום, אבל בכל הקשור לפעילות אלימה
אני רחוק מאוד מלהיות עלוב. בעודי יודע שאהובתי בטוחה מכל פגע
קיצרתי  טווח לעבר התוקפים חובט בשניים מהם עם האלה המאולתרת
מרגל השולחן שלך ותופס את כלי נשקם בטרם אף פגעו בקרקע. בעודי
יורה בשניים נוספים הרגשתי כיצד כוח עצום מתגבש מאחורי וידעתי
כי אהובתי מפעילה כוחותיה. הספקתי להפיל שניים נוספים בעת
שכדורי האורבים החלו להשיגני. אולם עתה ידעתי כי אהובתי בטוחה
היא ושלוות נפש אחזה בי במקום פחד המוות. "רומנטיקה אנטרטיקה"
שאגתי  יורה את שארית המחסנית אל תוך קבוצת אויבים, נופל אל
תוך החשכה החמימה העוטפת "רומנטיקה אנטר...." ונדמתי.

מתוך הערפל דרכו נדמה שהנני מובל אחר כבוד אל הגיהנום בשל מעשי
הנלוזים, חדר קול שהלך ונתעצם
"קום עצלן, תזיז את התחת וקום" קולו של שמוליק . "אלוהים
אדירים" חשבתי, "האם הגהנום שלי נקבע להיות שמיעת קולו של
שמוליק ללא הפסק? עדיף כבר גורל של שריפה "  פקחתי עיין אחת
בחשש מפני הבאות וראיתי מולי את פרצופם הזורח מאושר של  שמוליק
וגונזלשטין. " אמרתי לך" גיחך שמוליך אל גונזלשטין המאושר " לא
כל כך קל לחסל את האדיוט הזה."
"האם אני  מת ונדונתי לגיהנום?" שאלתי בחשש.
"ובכן ידידי, מת היית אל נכון, מת לחלוטין," אמר שמוליק ברוך "
אבל חידודית ירדה עד עימקי שאול ושלפה אותך חזרה החוצה. המסכנה
ישנה מותשת בחדר הסמוך, אבל אל דאגה היא בסדר גמור. ועכשיו אם
תסלחו לי יש לי מפעל לנהל" גיחך ויצא החוצה.

"משום מה אתה נראה לי הרבה יותר צעיר" אמרתי לגונזלשטין
בתמיהה.
"כן" אמר גונזלשטין "שליחותי הסתימה, ואיני צריך להסוות עצמי
יותר, שוליה הייתי לגדול מכשפי העולם העתיק. ונבואה נמסרה לי
ממורי בטרם קיפח חייו בקרב, שעידן של צער ושחור יבוא על הארץ
למשך דורות רבים, הגזעים השונים יתרחקו יפחדו ויסלדו איש מרעהו
, הבורות תשלוט בארץ והקנאות תאחז בשלטון. אולם יבוא יום ובוא
תשוב תפארתם של ימי הזוהר, ושילטון החוכמה ישוב לשלוט. וציווי
קיבלתי ממורי להסתיר עצמי ולשמור על גחלת הידע עד אשר יתגלה
שוב זה אשר הידע האבוד של דורות קודמים ימצא בידיו. אולם אף
שהייתי בטוח שהידע כולו מצוי בידיה של חידודית לא יכולתי לעשות
מאומה כיוון שלא ידעתי כיצד לעורר את כוחותיה, ועל כן פשוט
דאגנו שמוליק ואני שתוברח לכאן בעודה ילדה, וכאן השגחנו עליה
מרחוק ושמרנו לבל יעונה לה כל רע"

"ואיך הצלחת לעורר את כוחותיה? " הסתקרנתי
"אני לא" השיב "אתה עשית זאת"
"אבל אני כלל איני מכשף" התנגדתי " כיצד יכול אני להפעיל את
כוחותיה?"
"כוחה עצום ורב כשל הקדמונים, ואיש מאיתנו לא יכול לה" השיב
"האם זוכר אתה את הקרב?"
"רק את ההתחלה" השבתי
"ספרנו יותר מאלף תוקפים. חלקם קנאים, חלקם אנשי ראש השדונים
וחלקם שדים ורוחות אופל ששיתפו פעולה עם ראש השדונים על מנת
למנוע את בואו של עידן האור שנית. אתה נפגעת בתחילת הקרב
ונלקחת אל מעמקי שאול,  אולם הזמן הקצר בו עיכבת את התוקפים
הספיק לה. החרדה מפני מותך שיחררה את כל הכוחות שהיו רדומים
בה. אנו הגענו בתוך שבריר שניה אולם הקרב כבר תם כאשר כל
התוקפים מובסים והיא צוללת אל מעמקי השאול ואל מעוזו של האויב
העתיק אשר נטל את נשמתך.
בדרכה מטה השמידה כל אשר היה בדרכה מכה את האויב שוק על ירך,
עד אשר הגיע אל ארמונו של מלך השאול. ליגיונות  שלמים של חיילי
שאול הסתערו עליה נופלים מוגפים כלאחר יד. "ראה מלך השאול"
שאגה "הנני ולקחתי כוחך ועשיתיך כאחד האדם" נוטלת כח כשפיו
ומותירה אותו ערום ונטול כח בעודה נוטלת נשמתך ומשיבה אותך אל
פני האדמה.
מנגד פעלנו אנו והבסנו את ראש השדונים שוחר הריב והמדון.
לא ידידי , אתה הוא אשר עוררת את כוחותיה. אתה מבין, חיפשנו
אחריך המשך שנים, הרגשנו אותך אבל לא הצלחנו לאתר אותך
בדיוק,וכאשר איתרנו אותך לא יכולנו סתם כך לחטוף אותך, שברנו
את הראש עד שלשמוליק עלה הרעיון לביים נפילה אל תוך המים."

החתונה נערכה שלושה חודשים לאחר מכן, בגלל ששמוליק טען " לא
אכפת לי שהתפקיד מחייב אותי להסתובב עם כרס!, אני לכבוד החתונה
שלכם חייב לרדת קודם כל כמה קילו, ואתם לא מתחתנים לפני כן".

שנה לאחר מכן נולדה ולורין, תינוקת יפיפיה הדומה למזלי יותר
לאימא מאשר לי, ונראה שכוחותיה אף מרובים משל אמא. כעת הנה כבת
שנה וכבר נראה שבכל מקום בו הנה עוברת מאיצים הפרחים את
צמיחתם.

כיוון שקיים דיפרנציאל זמן מסויים בין עולמנו לעולמך, יתכן כי
אינך מבחין בשינויים עדיין, אולם אם תשים לב תוכל לראות כי אף
רגל השולחן המושבת אליך מתחילה להנץ  ניצנים.

האם לא שמת לב דוקטור לעיתים כי אנשים שונים יש להם אוזניים
מחודדות מעט? הנבואה החלה להתקיים והגזעים מאבדים את האיבה
והחשש אחד מהשני. השדונים כבר החלו מתערבבים באוכלוסיית האדם.