הכי קשה להתחיל בהתחלה.
אבל אחר-כך, המילים מתחילות לבצבץ.
בלי שום מחשבה מסויימת,
הקול עולה מן הריאות,
דרך מיתרי הקול,
ויוצר אותיות, מילים ומשפטים.
לפעמים הם מיותרים,
ולפעמים - חשובים.

אבל בדרך-כלל הם  סתם.
אבל גם  סתם  זה משהו.
סתם  זה להתעניין מחוסר עניין
בחיי אחרים,
סתם  זה להגיד שלום לאלה
שאין לך שלום איתם.
סתם  זה רוב הדברים שמדברים
כולם עם כולם, וכולם על כולם.

אבל, לפעמים יש ניצוץ,
ואז משום מה נאמר דבר מה
שאפשר לומר שהוא לא סתם.
אם כך, הוא בטח  חשוב.

למרות הרצון לראות דברים
באור הנכון ולשים אותם
בפרופורציה לשאר, ניחן האדם
בתכונה שמביאה להגדרת
דברים בעלי  חשיבות,  
יתר על המידה.

מקרים אלו ידועים לאנשי
אשכולות רבים, אלא שמשום
מה ישנו ניסיון שעובר כחוט
השני לאורך הזמן, שמונע
את יציאתה של ההבנה הזו.
(מן הריאות דרך מיתרי הקול כמובן),
ל-קהל  הרחב.

הקהל  הרחב  בוודאי היה שש
לשמוע על דברים חדשים
ומרעננים שכן חייו מלאים
במחזוריות משעממת של
דברי הבל יום-יומיים.
(המוגדרים גם כ-סתם).

אם ניתן היה לסכם את הנאמר עד
כה, אפשר היה לומר
שהכל בלי יוצא מן הכלל
מהווה דוגמת תפארת
ליכולת הבהרת ה-סתם.

יש לשים לב שלאורך הרהור
פילוספי זה נגרעה חשיבותו
של המינוח ההפוך ל-סתם.
להלן מספר הוכחות לכך:
1. הוא לא הוזכר בצורה ישירה כ-חשוב.
2. הוא מוזכר פחות מפעמיים.
3. הוא מעוות לאורך הטקסט
   בניסיון לגרום לו להיות סתם.

אנו באגודת הפילוספים טוענים
לצדק בנושא זה וקוראים לכל
ה-קהל הרחב  שיביע את דעתו
בנושא זה.

בתודה מראש על ירידה
לרמת הטקסט,
אגודת הפילוספים.