New Stage - Go To Main Page

גלית מרקס
/
השקיעה האחרונה

זריחה -
יש עוד זיק של תקווה.
השמש רצה אל מעלינו,
כמו רוצה שיגיע כבר מחר.
החום מתיש אותנו,
אפילו יותר מהמלחמה.
-----------------------------
שעות אחר-הצהריים השקטות של יום שבת.
עוד יום שביעי שאין בו
ולו שמץ של עונג.
-----------------------------
אני, החייל במחסום, נושא עיני בפחד קדימה.
האם תהיה זו השקיעה האחרונה?
אני, התינוק שטרם נולד, מביט אל תוך עיני החייל
דרך עיני אימי.
שייתן לנו לעבור.
האם אזכה לראות את הזריחה הראשונה?
-----------------------------
אני, כותבת השירים, חושבת על החייל ועל התינוק,
ועל אימותיהם,
ועל כל אלה שהשמש השוקעת
מותירה את קבריהם קרים ואפורים.
אני כותבת והשמש שוקעת.
חושך מסביב -
ספק ופחד.
האם תגיע הזריחה?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 12/4/03 16:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גלית מרקס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה