כן, גם היא זוכרת את הרגעים האלה, הרגעים האלה איתך.
מן ערבוב רגשות כזה, זה מתחיל לאט ואז זה נהיה מהיר יותר...
עומדים, יושבים, שוכבים, שוב יושבים...לא שמים לב לתחושת
הזמן.
זמן? הכיצד אפשר להגדיר זמן ברגעים כאלו? המחשבות המתרוצצות
בראש הן רק כיצד ואיך אפשר להעיז יותר ויותר.
ולפעמים יש את הרגעי מבוכה, אך הם מעטים ולא נחשבים...
לפחות לא כשהיא איתך.
לפעמים מפסיקים ומביטים זה לזה בעיניים- כאילו רוצים להגיד
משהו, לזרוק איזושהי מילה.
לאחר-מכן ישנים חבוקים אחד בזרועות השניה, ישנים ומרגישים
כאילו העולם איננו זז, איש לא קיים מלבדכם.
וברקע מתנגנת מוזיקה, ולמען האמת...זה לא כ"כ משנה מה.
ואז אתה פתאום הולך,
לא חוזר יותר... נעלם.
וכל מה שרצתה זה רק לשאול אותך...כמה שווה זה היה?