שלום לך- אמר משום מקום
הי- היא השיבה, בהיסוס.
את מחכה פה למישהו, מחפשת אולי משהו מיוחד?
מיוחד? אה לא, מיוחד לא
אה- אז את נטע כזאת מהשגרה, רגילה
רגילה? אני רגילה? איך אתה יכול להגיד דבר כזה?
ואיך אתה יודע בכלל איך קוראים לי? היא עצרה לשניה,
ואמרה לעצמה- מטומטמת- השם כתוב לך על החולצה, את עובדת פה
ומה את מדברת עם אנשים תמהוניים כמוהו בכלל?
והיא הסתכלה עליו- לא תמהיוני במיוחד, אבל קצת מוזר.
עם כאלה מגבעות של סבאים, עם הנוצות בצד, קצת מצחיק האמת.
הרבה אנשים מתבלבלים, אבל אני יודע לקרוא- אני די חכם, כשאני
רוצה.
סתם שאלה- בת כמה את בכלל?
אני? אני בת 16 וחצי, באמת? נשבע לך- אצלי את עוברת 18 בכיף.
בכיף הא? מענין.
נטע הסתובבה רק בשביל לסדר שמלה שפרחה פרה אחת לקחה 90 מידות
מתחתיה ועוד מתלוננת- מה זה? המידות שלכם קטנות, המראות
משמינות- כן, והרצפה עקומה...
בדיוק עלה לה לראש איזה משפט כזה, מהמתחכמים, היא פתחה את הפה,
כדי לעשות סיבוב עם הראש בסטייל והמוזר נעלם.
באמת מוזר.

היא פתחה את הטלוויזיה, נשכבה על הכורסא, התמתחה כמו חתולה
מיוחמת, ופתאום נחתה עליה עייפות מרגיעה כזאת, משום מקום- כמו
המוזר בחנות היום בצהריים.
הטלוויזיה נדלקה והיא אדישה לגמרי.
סירנות, אורות, משטרה- בלגאנים והיא-
קול אז א קיוקמבר.
פיגוע היא חשבה, ביג דיל- ונרדמה.
את הסירנות והאורות והצעקות היא ראתה גם בחלום- אבל זה לא
הפריע לה לישון, שיגרה- מבינים?
השעון צלצל, או שזה היה הפעמון והמורה עם הפלולה נכנסה לכיתה.
יש... פיזיקה.
פאולינה לא הפסיקה לדבר כל השיעור- איך יש לה כוח?
נטע לא ממש קלטה דברים, עדיין ישנה, אבל כל מיני משפטי מפתח
הצליחו להכנס, משפטים כמו- חתול נוסע בפרארי אדומה בכביש
תל-אביב-באר-שבע ב-4 בבוקר ב-180 קמ"ש...
טוב.
אחרי כמה דקות ארוכות הג'ינג'י קם ואמר למורה-
פאולינה, לא מתאים עכשיו שיעור אחרי מה שקרה אתמול.
מה קרה אתמול? היה פיגוע- ביג דיל
לא, אבל- 3 תלמידים מביה"ס נהרגו, מה לא ביג דיל בזה?
נטע הצטרפה לשאר התלמידים שצעקו על פאולינה המסכנה והמאוד
מבוהלת- ביג דיל?איך את מעיזה  לדבר ככה?
אנשים מתים, שלושה מביה"ס, איך אפשר להמשיך כרגיל?
זה באמת ביג דיל נטע חשבה- מה שנקרא תסמונת העדר.
היא בכלל שכחה מהאיש המוזר בחנות אתמול.

הלו? הלו? אני מנתקת, מי זה?
נטע? הטלפון שלך נשמע סלקום.
מה, מי זה? זה דניאל.
מי? דניאל, נו פגשתי אותך אז, בעבודה שלך, את זוכרת?
דניאל? המוזר עם הכובע של הסבא?
אה כן.. אם את אומרת.
לא, לא-לא התכוונתי להעליב, פשוט ככה זכרתי אותך.
מה? איך השגת את המספר שלי?
את נראית בנאדם נחמד, וממש רציתי לדבר איתך, אני לא מוותר על
אנשים נחמדים כל-כך מהר, אין הרבה כאלה בעולם.
הלו? התנתק.
אני באמת צריכה להתחיל לחסום את המספר שלי.

איך אני שונאת קיץ, היא חשבה, שכבה על המיטת מים שלה, בוהה
בתקרה, כי זה מה שהיא באמת הכי אוהבת לעשות- כלום.
אני חושבת שאני אעבור לסיביר, בטח אין שם קיץ.
אתה תתגעגע אלי?
לא- כי את לא תעברי.
מי בכלל שאל אותך?
את התקשרת אליי נטע, לא ההפך- תזכרי את זה.
באמת סליחה שאני תופסת לך קצת זמן בחיים, אתה יודע- כדורסל זה
הכל.
בחיים שלי כן, אם אתה חושב ככה אז...
אז מה? מה- לא תצאי איתי יותר?
את יודעת- אני בכלל עושה לך טובה שאני יוצא איתך?
סליחה? באמת?
את באמת חושבת שהייתי יוצא עם מישהי שעדיין תקועה במשחקי
מחשב?
סליחה באמת אדון שוהם, אבל לא לכולם יש כסף לפלייסטיישן 2.
כאילו שיש לך בעיה של כסף.
מה אתה מדבר כאילו אתה מכיר אותי?
אתה לא יודע עליי כלום, ועוד מחשיב את עצמך לחבר שלי?
חבר שלך? מי אמר משהו על להיות חבר שלך?