אני הילד של חורף
שנת 84
ילדותי המאושרת עברה לה
בצל האינתיפדה גדלתי
ואת משמעותה לא הבנתי
והנה השנים עברו להם, ולבית הספר הגעתי
ואת התקווה ראו הורי
להפסיק את השינאה
ועדיין החיוך לא מש מפי
ושנות השימחה עברו, התקווה נמוגה
וחיוך עדיין נסוך על פי
לא הבנתי, ואיך אוכל
ודמעה לא זלגה מעיני
על הנשמות שעברו מעולם
על מזבח השנאה
הובטחה יונה
ובדמיוני ראיתיה
עלה של זית
הובטח השלום, בבית
הובטחו אביב ופריחות
הובטח- לקיים הבטחות
ואין יונה
ואת התיכון עברתי
אני הילד של חורף שנת 84
נמצא בצבא
נשק בידי, ודמי בראשי
שומר על אחרים, ודמעה לא זולגת מעיני
רק ההבנה- מכה בי
לא ידעתי ואני מצטער/
הקור מכה בי ומשאיר סימנים
וליבי פועם בקצב תופי המלחמה
ואין יונה בשמים
רק כדורי הרובה הקרים
וכך אמשיך לשמור
ולהגן על ערכים שהפסיקו להתקיים
ובנשמתי האחרונה
אדמיין יונה, עפה מעלי
ומחזיקה ענף של זית
ואצטרף אליה, גם אני יכול לעוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.