מהו אדם?
כשאדם נולד, הוא מתקבל עירום, וכך רואים אותו כולם. טהור
ותמים- עירום מכל פשע.
אך הכדור מסתובב, והזמן חולף- דקות לשעות וימים לשנים. האם
האדם ממשיך בחייו כמקודם?
כשהחברה מלמדת אותנו איך לשנוא ולגנות, איך להדיח את השונה,
ואיך למגר את הדחוי?
כל אדם מחפש סיבה להרגיש כמו כולם- ועל שום מה?
מדוע עלי לקבל את חוקיה של חברה שאינה מבינה אותי?!
ואם ברצוני להיות אדם שנולד ונשאר ערום מכל פשע, ואינני רוצה
לשנוא-האם אני יכולה?
כשאדם מתמסר ליצריו ומבקש ללכת אחר ליבו- האם הוא נחשב לחיה?
מתחת לאותם שמיים, כולנו נושמים את אותו האוויר- האם יש להפריד
בין האוויר שאני נושמת לבין האוויר של השונה?
בתוך אותה חברה בורגנית, האדם מוצא עצמו שוב ושוב נאלץ לבחור
בחיי מירמה, בהם הוא מרמה את עצמו בלבד, בהם האוויר שהוא נושם
הוא אוויר מיוחד- אוויר כבד, שמקרקע אותו ומשאיר אותו כבול
בשורשיו שלו, כשהוא מסתבך עם בחיים אשר יצר לעצמו.
כלהמוות, השנאה, הפחד והכאב שהאדם נחשף אליהם ביום יום מחלחלים
אל גופו ופוגעים בו כל כך עמוק ובאופן כל כך קשה.
ואני מפחדת... מפחדת כל כך שאקום בוקר אחד ואגלה שגם אלי
חילחלו העקרונות השקריים הללו.
אינני מתיימרת להיות אדם טהור,
אינני מתיימרת לקבל את  כל השונה ממני,
ברצוני להיות אדם-
          אבל מהו אדם?