אבטלה באביב
"היום, ה-21 באפריל, מלאו 25 אביבים לעבודתו ופועלו של מר
יואל ברליצקי בחברתנו המתפתחת, מר ברליצקי הוא סמל ומופת
לעבודה קשה ועל כן נעניק לו בקבוק יין משובח זה וחופשה לו ולבת
זוגתו באיי יוון!, חזק ואמץ ברליצקי"!
העובדים התפזרו וחזרו איש איש לתאו. יואל ברליצקי ניגב את דמעת
ההתרגשות שאילץ עצמו להוציא והתיישב בחזרה בכסאו, על מנת שיוכל
להמשיך בהקלדת הנתונים של התיק שלפניו.
"מר ברליצקי"! קריאה נשמעה מקצה המסדרון, כשבסופה הופיע בחלל
האולם אדם רזה ויעיל. "מר ברליצקי הואל נא לסור למשרדי בהקדם
האפשרי"!
מר ברליצקי יישר את משקפיו העבים בשתי ידיים ארוכות ומגושמות,
"כן מר שפיץ אעשה זאת מיד"!
האיש הרזה והיעיל, להלן מר שפיץ הנהן במהירות ומיהר חזרה
למשרדו בקומה השישית,דלת שנייה מימין.
עגלת התה הישנה חצתה את האולם בחריקה עדינה ומונוטונית
כשמאחוריה השתרכה לה בחורה צעירה שאף היא חרקה בצורה מונוטונית
ועדינה, העגלה נעצרה ליד שולחנו של מר ברליצקי. הבחורה החורקת
נשענה על העגלה הישנה, "רוצה תה?, יש גם עוגיות בצל"
מר ברליצקי חייך בנימוס ונענע ראשו ללא. הבחורה המשיכה לשולחן
הסמוך בעצלתיים נשענה על העגלה הישנה, "רוצה תה?,
יש גם עוגיות בצל".
25 שנה הוא עובד בחברה, נשוי, אב לשלושה ילדים שבגרו, חלקם
משתכרים יותר ממנו,כולם עזבו את הקן. בהסתכלו לאחור אינו מצליח
להיזכר בתמורות יוצאות דופן בחייו, יום יום הוא מגיע לתאו
הצנוע באולם מס' 4 שהוא הגדול ביותר מבין אולמות החברה
ומקלידנתונים אל תוך המחשב, טורים לא נגמרים של מספרים, ניתוחי
סקרים על פי גרפים
המשתנים בקצב הדולר הנאסד"ק והדאו ג'ונס וכמובן צפצופים בלתי
פוסקים של נתונים חדשים המוזרמים לרשת על ידי יחידת הסוקרים.
תמיד יש מישהו המשנה דעתו, תמיד יש נתון המשתנה בדעת הקהל. כבר
שנים שהוא אינו זוכר מקרה של סקר מושלם שהיה רלבנטי ליותר מזמן
ההדפסה וההפצה. דעת הקהל היא נתון המשתנה לפי הנתונים החדשים
המתווספים למערכת, מכאן נובע כי דעת הקהל היא נתון המשתנה
בעצמו, מכאן נובע?
ברליצקי קם, החזיר את כסאו למקומו והחל לפסוע לכיוון המעלית.
100 זוגות עיניים סקרניות ננעצו בגבו הכפוף מעט, אחרי הכל, מר
שפיץ אינו מזמין אנשים לחדרו סתם כך, ובודאי שאינו יורד ממשרדו
במיוחד להזמין אנשים לשיחת חולין.
ב' הגיע אל המעלית. הדלתות נפתחו והוא נכנס פנימה, בדרכו אל
משרדו של מר שפיץ אשר בדלת השנייה מימין בקומה השישית.
המסדרון בקומה השישית היה מרווח ומואר, תמונות תלת מימדיות היו
תלויות על הקירות ומהתקרה השתלשלו עציצים.
על דלת משרדו של מר שפיץ היה תלוי שלט: "של נעליך מעל רגליך".
ב' נקש על הדלת שלוש נקישות, שפיץ צווח מבפנים "יבוא" והוא
נכנס אל המשרד הגדול.
שפיץ ישב על השטיח כשהוא מנסה להרכיב דגם של מטוס קרב כלשהו.
"היכנס, היכנס שב על השטיח תרגיש כמו בבית"!
ברליצקי התיישב על השטיח והמתין למוצא פיו של מר שפיץ.
"יש לך תחביבים ידידי"? שאל שפיץ ומבלי להמתין לתשובה המשיך:
"אני כמו שאתה רואה מרכיב מטוסים, האמת שתחביבי הוא שחזור
תקריות בני ערובה במטוסים, כרגע אני משחזר את אנטבה".
שפיץ התרומם במהירות מהשטיח וניגש אל המיני בר המעוצב שהיה
ממוקם ליד החלון.
"רוצה לשתות ידידי, משהו חריף, משהו לנשנש, יש עוגיות בצל"?!
ברליצקי קם אף הוא מהשטיח וכחכח בגרונו: "תודה אינני זקוק
לכלום"
שפיץ הישיר אל ב' את מבטו "אם כן ניגש ישר לענייננו"! הם
התיישבו על הכורסאות המרווחות משני צדי שולחן העבודה, שפיץ לא
בזבז זמן מיותר: "אתה בוודאי תוהה מדוע הזמנתי אותך לכאן".
-" כן, האמת שהפתעת אותי"
-" ובכן, הקשב טוב למה שאני הולך להציע לך עכשיו: כמה שנים עוד
נותרו לך עד לפרישה"?
-" שש שנים" השיב ברליצקי ביובש.
-" נכון מאוד, שש שנים, בעוד שש שנים תגיע לגיל פרישה שהוא
כידוע שישים וחמש".
מר שפיץ השתתק לרגע, כמנסה להעניק לגילו של מר ברליצקי
נפח דרמטי
"כלומר נכון לכרגע הנך כבן חמישים ותשע"...
-" אמת ויציב שפיץ, ביולי הקרוב ימלאו לי שישים" מר ברליצקי
היה רחוק מלהיות לחוץ, הוא עצמו מוגן על ידי הסכמי עבודה ישנים
ואין ביכולתו של מר שפיץ לפטר אותו.
מר שפיץ חש כי אינו מקבל את שיתוף הפעולה לו ציפה והחל מושך
בעניבתו בעצבנות
-" מר ברליצקי, אתה נשוי נכון, וילדים שלושה"?
-" אכן כך שפיץ, אשה מקסימה ושלושה ילדים בריאים". ברליצקי
נהנה יותר מרגע לרגע.
-" ברליצקי , החברה שלנו מתפתחת בצעדי ענק, יש כאלה שלא יעמדו
בקצב"...
-" מסכנים, חייבים לעזור להם"
-" מר ברליצקי, נראה לי שאנחנו הולכים סחור סחור שלא לצורך
והאמת שנראה לי שאתה מבין את מטרת השיחה ואתה פשוט מסרב
לשתף פעולה"!
-" מה אתה אומר" גיחך ברליצקי, "הרי לפטר אותי אתה לא יכול, יש
לי חוזה, יש לי קביעות, גם אם נמשוך את השיחה הזאת עד מחר לא
תוכלו לפטר אותי, אתה מצפה שלאות לויאליות לחברה אני אתפטר?!
אם כן, תסלח לי אבל כולכם שם למעלה השתגעתם לגמרי, ומה עם כל
שאר העובדים בעלי הקביעות, הנחתם שכולם יתפטרו לאחר שתסבירו
להם שהם מפריעים לחברה להתפתח?! אתם כולכם יצאתם מדעתכם"!
מר שפיץ החל מאדים בקצב מדאיג, הוא הרי ידע שהאיש היושב מולו
שזה עתה הסיר את משקפיו והחל מנקה אותם בעצבנות צודק לחלוטין,
מופרך הרעיון שאדם יפרוש מתוך לויאליות לעסק. הוא החליט לנסות
טקטיקה שונה:
" אדוני, אנו משדרגים את המחשבים בכל החברה על מנת ליצור
דינמיקת עבודה חדשה בחברה, איך אפשר לעשות זאת עם אנשים בני
חמישים פלוס?! הבן, אנחנו מציעים לך ולכל שכבת הגיל שלך כמחצית
סכום הפנסיה שלכם עכשיו ובנוסף שכר של שנתיים שלמות, החברה
מבינה את הצד שלך בעניין אך אתה חייב להבין גם את הצד שלנו,
הרי כולנו רוצים להתקדם עם העולם"!
-" בעיה שלכם בוס יקר, צר לי מאוד עליך ועל החברה, אבל אם לא
תמצאו דרך לשדרג גם את העובדים של החברה שלכם, אז אתם בבעיה".
ברליצקי קם ועשה דרכו לכיוון הדלת.
-" אתה חושב שלא ניסינו?! ישנה אפשרות כזאת של שדרוג אנשים אך
התהליך אינו מושלם עדיין וכרגע יש סיכוי של 45% תמותה אצל
אנשים ממודל מסוג מיושן כמוך ושאר בני גילך, הסטייה הזאת גדולה
מדי ומכיוון שאיננו יכולים לחכות שנים שהתהליך יושלם אנו פונים
אליכם העובדים מתוך הבנה למצב הנתון תתפטרו מרצון"!
ברליצקי חש כי הוא חייב לשבת לאור המידע
החדש. הוא היה המום. הנתונים שהזכיר שפיץ היו מוכרים לו מאוד,
הוא נזכר כי רק אתמול הדפיס את הנתונים הללו, לא הבין מדוע הכל
רשום בקיצורים בהם בכל שנות עבודתו בחברה, הוא נזכר כי תחושת
חרדה לא מוסברת מילאה אותו בשעה שהקליד את הנתונים אתמול. עתה
גילה כי הדפיס את מכתב הפיטורין שלו ושל חבריו.
הוא קם מכיסאו לכיוון היציאה, הליכתו שהחלה גרומה ואיטית
נהייתה לפתע זקופה ונחושה, הוא הסתובב ואמר:" מר שפיץ, אני
אומר את זה הכי פשוט כדי שתבין בפעם הראשונה, שום נתון כזה או
אחר יגרום לי ולכל שכבת גילי להתפטר כדי לעזור לך ולחברה שלך,
אתה הבנת את זה"?!
מר שפיץ קם מכיסאו וסינן לעבר האיש המבוגר שעמד ליד הדלת "זה
עוד לא נגמרברליצקי, אתה עוד תשמע ממני"!
ב' יצא מהמשרד כמנצח, כשגבו זקוף וסומק ניצחון על לחייו, הוא
צעד בקלילות במסדרון והחליט לוותר על שירותי המעלית, לפתע חש
צעיר ב-20 שנה. הוא הגיע אל גרם המדרגות והחל יורד במהירות
כשהוא מדלג מקומה לקומה כמו נער צעיר עד שלפתע החליק ונפל על
גבו.
כך שכב לו שם, בין קומה 4 לקומה 3 כשהוא אינו מסוגל להזיז את
גבו, הנפילה העירה משנתה פציעה ישנה בגב והכאבים הישנים החלו
מאפילים על החדשים.כעשרים דקות שכב מר ברליצקי על גבו, בלי
יכולת לזוז, עשרים דקות שנראו כשעות,איש לא השתמש במדרגות כאשר
המעלית תקינה.
עשרות נתונים סטטיסטיים שהקליד עלו בראשו, נתונים של שפל חסר
תקדים הצפוי בקרוב לאנשים מה"מודל" הישן שלו.
לבסוף, הצליח למצוא בעצמו את הכוחות להרים את ראשו מהמדרגות
והתיישב על אחת מהן.לאחר חצי שעה נוספת הצליח להביא עצמו לקום
והוא החל צולע באיטיות ובכיפוף אל עבר המעלית בקומה השלישית.
המעלית הגיעה אל הקומה השנייה ומר ברליצקי פסע אל עבר שולחנו
אשר בירכתי אולם מספר 4. כל העובדים יכלו לראות את הליכתו
המשובשת והחלו מתלחשים.
בשעה טובה הגיע אל שולחנו והתיישב תוך כדי שהוא נזהר על גבו
הכואב. הוא נכנס אל קובץ חדש במחשב והחל כותב את הנוסח הראשון
של מכתב ההתפטרות. |
