הוא מביט עליה עכשיו
רואה את גבה מונצח בכתונת לילה סקסית שקנה לה ביום הנישואין
העשירי שלהם.
הוא יודע שהיא ערה, אך היא מתעקשת ועושה עצמה. הוא שומע את
נשימותיה, שנחנקות מידי פעם על ידי בכי בלתי נשלט. הכותונת
מחליקה במקצת עקב רעידות גבה המונוטוניות. הוא מושיט אליה יד
באפלה וכמעט נוגע בה. מהסס עוד מספר שניות, כאשר ידו מונחת
באוויר ואז נוגע בכתפה. היא מנסה לשלוט ברעידות גופה שמא מגע
זה יתפרש כליטוף.
הוא מוריד את ידו כאשר גופה עושה רבע סיבוב כנגדו.
הוא ילך לחלון עכשיו ויביט בירח הגדול, שנותן לו להרגיש כל כך
קטן. האנשים ברחוב יראהו כצוחקים עליו והשירים ברדיו ככתובים
עליו. הוא יוציא סיגריה מהקופסא ויזרוק את העשן, כשם שהוא רוצה
לזרוק את חייו מהחלון. הוא ייצפה בה נמעכת במאפרה ויכיר את
כאבה.
הבכי נפסק, היא מצאה את חלקת שנתה. הוא עדיין מהרהר לו, חוזר
לשכב תחת הסדין המוכר ומרגיש כל כך זר.
"זה נגמר", אני אומר לו והוא כמנסה לדמות שינה. "אין לכם יותר
לאן ללכת. אפילו ליפול כבר לא", חוזר שוב ושוב בראשו. הוא מגרד
את שערו בכוח, בתקווה שאעלם. "אתה צריך אהבה חדשה", מצטט משפט
משיר מוכר.
הוא רק אומר לעצמו: "אני יודע, יהיה בסדר". ומחר יקום שוב אל
בוקר שהמילים היחידות הן: "קפה" "בסדר" ו-"להתראות". ואחרי
צהריים יישבו שוב מול הטלוויזיה ויתנו לאנשים אחרים למלא להם
את החלל.
ואז מגיע הלילה והכל חוזר על עצמו.