האם אי-פעם חשבתם אם אתם באמת מי שאתם או שאתם יכולים להיות
מישהוא אחר??
תחשבו שרק ליום אפילו לרגע אחד יכולתם ליהיות מישהוא אחר מה אז
היה קורה??


תדמיינו:
בוקר, אתם מתעוררים,למישפחה אחרת לגמרי, מישפחה מושלמת בה כולם
אוהבים רק אותך ואכפת להם רק ממך.
אתה קם וממשיך לבית-הספר מאחר קצת אבל לא נורא לא נותנים לך
הרשמה ולא נוזפים בך כמו כל המורים בבתי הספר הרגילים ואפילו
נותנים לך אישור על איחורך הלא מציאותי.
אחרי הלימודים חבר שלך בא אלייך לעזור לך בשיעורי הבית,הוא לא
ממש עוזר הוא עושה הכל בשבילך.

זה צד אחד של הקטע, תנסו לדמיין כך:
בוקר,אתה מתעורר,כבר באיחור לבית הספר,הורייך השאירו לך פתק
אומלל שבו כתוב כך:"תכין לעצמך ארוחת בוקר וצהריים ואנחנו
ניהיה בבית ב7". מוכר לכולם לא?...
אתה ממשיך לבית הספר המנהל עומד בשער מחכה רק לך מחכה לתת לך
הרשמה על האיחור,הוא צועק עלייך וגם נותן מכתב הבייתה, לא שזה
לא מספיק המורה עוד צועקת עלייך ומעמיסה עלייך טונה של
שיעורים.

איזה צד אתם הייתם מעדיפים?.
אני אישית מעדיפה ליהיות בצד שלי פה ושם להחליף כמה דברים אבל
עדיין להישאר עצמי.תחשבו שיש כאלה שאין להם לא את זה ולא את זה
גם אם הייתי ילדת רחוב הייתי מעדיפה מישפחה לא אוהבת אבל לפחות
בית חם תנסו להרגיש את כל הצער והכאב הזה...!!!