יושבת איתך, לבד ומקווה שתגיד משהו.
ידעתי שיהיה לך קשה להעלות כזה נושא
אם המצב היה כמו פעם אז אולי היה לנו מה לומר,
אבל אחרי כל מה שקרה...

היא באה ודיברה איתי ואמרה לי כ"כ הרבה דברים
שאיפשהו נתנו לי הרגשה טובה יותר.
אבל אחרי כל המילים, המשפטים והמבטים המבינים שלה...
היא חשבת שאם היא תעשה איתי שיחה אז אני ארגיש יותר טוב?
אז חבל, כי זה לא עובד ככה.

היית חשוב לי, באמת חשוב.
באמת, באמת אבל בלי סיבה
כי עכשיו אתה יושב פה ולא לבקשתי, ולא בגלל שהאכפתיות נוזלת
ממך.

שנינו פה בגלל שהיא ביקשה.
אנחנו מכירות הרבה זמן,
ובחיים לא הייתי חולמת שהיא זאת שתעשה לך את זה.
לא חשבתי,פשוט לא חשבתי
זה מה שמאפיין אותי כשמדברים עלייך.
שאני פשוט לא חושבת.
אני רואה אותך לידי, שותק ואתה לא מובך כמו פעם.
ואולי פעם היה אכפת לך .
אבל זה עבר לך ואני לא כ"כ בטוחה שחבל.
ומה אני עכשיו? כשאנחנו יושבים פה?חלק מהמחויבות שלך אליה?
שאותה אני בכלל לא אוהבת.
ואני אפילו לא יודעת למה אני פה, לפחות לך יש סיבה,
היא ביקשה.

אבל אני מבינה עכשיו משהו שלא הבנתי.
לא מהרגע שידעתי שאותך אני רוצה
ולא עד הרגע שהבנתי שאותך אני שונאת.
רק עכשיו הבנתי בדיוק למה התאהבתי בך.
ובדיוק למה היה כ"כ חשוב שזה יסתדר.

אז האמת היא שאנחנו לא באמת יושבים לבד,ביחד.
והיא לא ביקשה ממך לבוא לפה ולדבר איתי.
והאמת היא שאני והיא מכירות אבל כבר לא כ"כ מדברות.
והיא בכלל לא יודעת את כל הסיפור עליי.
והאמת היא שאני פשוט יושבת פה,
ואחרי 4 חודשים אני פתאום מבינה כשאני מסתכלת עלייך ואתה שלה,
מה מצאתי בך כל הזמן הזה,
ופעם אפילו לא יכולתי לענות על השאלה הזו
אולי לא רציתי.

ואני יושבת עכשיו וכותבת את זה,כשאני מסתכלת עלייך
ויודעת הכל, ואולי באמת יודעת שאתה איתה.
וכל הזמן הזה זו תמיד הייתה היא,
ואף פעם לא אני.