[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ריאליסט מושבע
/
סוויסה ופינקל

סוויסה סיים בלגימה ארוכה את הקפה שלו והניח את הכוס הקטנה על
שולחן הפלסטיק. מבעד למשקפי-שמש שחורות, הוא התבונן בקרני-השמש
האחרונות. לידו, על המדרכה, הלכו קונים עמוסי-שקיות. מדי-פעם,
היה מתקרב שיכור, נרקומן, או סתם מישהו 'מוכר'. כשהבחין בהם,
כבר היו בדרך לצד השני של הכביש. הוא הסתכל עליהם, הסתכל
בשעון. 'לא היום. כבר מאוחר.' הוא הרהר.
פינקל יצא מבית-הקפה והתיישב על הכסא לידו. "כוס אמק, עוד פעם
אין מגבות בשירותים." הוא ניגב במיאוס את ידיו על המדים.
"עוד פעם אתה מדבר מלוכלך?"
"יאללה יאללה. שתוק ובוא נלך מכאן".
סוויסה הסתכל שוב בשעון. "עוד חמש דקות. במילא צריך לעבור
סיור, שיקחו אותנו כבר לתחנה."
פינקל הוריד את הכובע שלו והניחו על השולחן. השיער כבר לא
כל-כך צפוף כמו שהיה פעם.
"תגיד לי פינקל, איך מתקדמת הקרחת?"
"טוב די, די, בחייאת'. בוא נעוף מכאן, האישה שלי מחכה לי
סוויסה, ושלא תעצבן אותי יותר."
"כבר זזים, מותק."
מלצרית עייפה ניגשה לפנות את השולחן. פינקל הרים את הכובע וחבש
אותו, היא העבירה ניגוב מהיר עם מטלית לחה.
פינקל וסוויסה כבר סיירו יחדיו יותר משנה וידעו טוב מאד איך
לעצבן אחד את השני. ימים של הליכה ברחובות הרצליה לימדו אותם
לאיזה חצרות להציץ, איזה רוסים כדאי לשאול שאלות ועם איזה
עבריינים קטנים אפשר להשתעשע כשמשעמם. הם גם ידעו באיזה שעה
כדאי ללכת הביתה, ולתת לעבריינים הזדמנות להתפרנס בכבוד.
"במילא הבלשים מטפלים בהם, ומה שאנחנו עושים זה עבודת-צדקה
לעומתם."
אבל עכשיו באמת הגיע הזמן ללכת הביתה. עשר שעות הלכו בחוץ,
מפגינים נוכחות, בודקים תעודות-זהות, מחפשים סמים על בני-נוער,
ומשתעממים. העבודה מאד משעממת. לעיתים רחוקות קורה משהו
מעניין.
אתמול הייתה להם עוד מריבת שכנים. כבר מהקריאה בקשר הם ידעו מה
הולך להיות שם. "גבירתי, אני מבקש ממך... אדוני, תתרחק
בבקשה..." ומסביב צעקות. תמיד אותן הצעקות. והם עומדים שם.
מדי-פעם מישהו מנסה להרים יד. לפעמים זורקים בקבוקי-זכוכית.
טריקות של דלתות. אבל תמיד, תמיד, הצעקות.
לפינקל כבר התחיל להימאס. "ירון, יאללה! איפה אתה?!"
"עוד קטנה אצלך, מותק!" ענתה לו המוטורולה.
"גם כן קטנה."
סוויסה שיפשף את עינו באצבעו, תוך כדי התרוממו משקפי-השמש שלו
למצח.
משהו מנצנץ על אחד הגגות. הוא ניצנץ שוב. ברק של זכוכית.
סוויסה התבונן עליו רגע.
"פינקל, קבל!" פינקל סובב את ראשו וראה את מה שראה סוויסה. הוא
עמד שם על הגג, לא מוסתר, לא מתחבא. פשוט עומד שם ומכין את
הציוד.

"זוז! זוז!"

שניהם זינקו בריצה מכיסאות הפלסטיק והחלו לרוץ לעבר הבניין.
אקדחים נדרכים ונטענים, מכשיר הקשר נשלף מהחגורה.
"כל היחידות! סוקולוב 93! חשוד על הגג!"
הזמן נראה כעוצר. האדרנלין מתפרץ. מכוניות עוצרות בחריקת
צמיגים כשאתם מתפרצים לכביש באקדחים שלופים. צפירות. צעקות.
הדופק דוהר, רצים לעבר הכניסה של הבניין. אזרחים מפנים את הדרך
בבהלה, נתקלים במי שלא שם לב. הנה הכניסה.
אין זמן לצלצל באינטרקום. משיכה חזקה בדלת. עוד משיכה. כל הדלת
מזדעזעת, אבל עדיין מחזיקה. שוברים את הזכוכית עם הקת ומסתערים
פנימה.
רצים במעלה המדרגות. עלטה מוחלטת. אין זמן ללחוץ על אחד
מכפתורי התאורה האדומים. האור היחיד מגיע מחריצי-ההצצה של
דלתות הפלדלת. שתי קומות נותרו. החזה נראה כעומד להתפוצץ.
הנשימה כבדה וקולנית. עוד קומה. סירנות כבר נשמעות קרוב מאד
לכאן, חדר-המדרגות מתחיל להתבהר, אור בוקע מהגג.
סוויסה קפץ על הסולם וטיפס במהירות את השלבים המועטים.

"עצור!"

האיש הסתובב, מופתע, מחזיק את כלי-המשחית שלו. לאט, הרים את
ידיו.
פינקל רץ אליו בחמת-זעם והפיל אותו לריצפה בכבדות. "מה חשבת,
אה, שתצליח אה?!" צרח עליו בקול ניחר. הוא הפך אותו על בטנו
באלימות והידק אזיקים לידיו. ליד הכניסה נעצרו שתי ניידות
ביללת-צמיגים וסירנות. שוטרים שטפו מהן לעבר הפתח.
סוויסה הרים את המצלמה של האיש והסתכל עליה. "הספיק לצלם כמה
תמונות, המאנאייק". פינקל סטר בחוזקה לאיש הכבול כשזה פצה את
פיו, ניסה להגיד משהו.
סוויסה המשיך בשלו: "מתי תלמדו, מתי?" הוא הסתובב לשמש, הוריד
את המשקפיים ממצחו לעיניו, פתח את מכסה המצלמה ונתן לסרט
להתגולל החוצה.

"לא מצלמים סתם שקיעות."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם דץ ודצה הם
בעל ואישה אז גם
גננת וגנן הם
בעל ואישה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/4/03 21:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ריאליסט מושבע

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה