[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ואז היא אמרה לי שאח שלה חושב שאין כזה דבר ידידות אפלטונית.
"הוא פשוט חושב שזה לא קיים, שתמיד יהיה מתח מיני," היא אמרה
לי. "מה אתה חושב?" לאחר גמגום קל ולא מכוון אמרתי שאני
לחלוטין מסכים, וגם אם היא חושבת שיש לה ידידים אפלטוניים,
כאלה שהיא לא מעוניינת בהם מבחינה רומנטית, לא בהכרח אומר שהם
לא מעוניינים בה. יכול להיות רמז ברור יותר מזה? היא אפילו לא
נתנה לי מבט של "תסיים את המשפט" או "יאללה, תגיד לי כבר
ונגמור עם זה", היא פשוט חייכה. היא מחייכת ואני נמס ומת.

ומפזר החום אצלי בחדר מכוון עליה, מפזר את שיערה להררי תלתלים
שחורים, והיד שלי מדי פעם משפשפת את ברכה, ואני מושך אותה
בפתאומיות, כאילו הכנסתי אותה לערימת גחלים. מת לקפוץ עליה
כבר, שיהיה לה ברור. חייב לספר לה כבר, לפני שאתקע לעצמי כדור.
מה כבר הסיפור? גם לומר מה אני מרגיש פתאום אסור? מבחינתי,
המצב אף פעם לא היה כל כך חמור. והחבר שלה לשעבר, הארור, "הוא
מתחתן פתאום," היא אומרת, "הוא רצה את אותם דברים שאני רציתי,
רק עם אחרת," היא חוזרת. הטיפש לא ראה כמה היא נהדרת. כמה היא
מרגשת ומרתקת כשהיא מדברת. יכול להיות שאני הוא הטיפש? האם
יכול להיות שאני לא מבין רמזים, למרות שיש? ועכשיו אני שוכב על
המיטה, ואני איתה אבל לא איתה, ואני כל הזמן שואל את עצמי, האם
זה שווה? לא להתמודד עם העבר כי אני כל כך נהנה בהווה? והאם
אני בכלל באמת נהנה? הרי אלה ייסורים אינסופיים לשבת מול בחורה
שכובשת אותי במילים, מהפנטת אותי במבטים. ואני הופך פתאום
אמיץ, ומתאמץ לומר, וחושב על מתח מיני ומה שאח שלה אמר, ואני
עוד רגע מצליח לומר, שאני אוהב אותה, המון, אבל במקום יוצא לי
שאני עייף מת, ושאני מת לישון. אני יודע מה אתם חושבים, שאני
לוזר מהסרטים. אתם חושבים שזה קל נורא ושאני פשוט צריך להגיד
לה. אבל פעם לפני יותר משנה, באמת אמרתי לה, מה אני מרגיש
ושאני רוצה אותה, נורא, והיא מלמלה ונבהלה ונלחצה וברחה, ולא
דיברנו יותר משנה. ועכשיו, היא אמרה, שהיא התגעגעה, ומשום מה,
את הקשר חידשה, ואני עובר את הכל, עוד פעם, מההתחלה. לומר לה?
לא לומר? בסדר, אני אגיד לה מחר. ואם לא מחר אז בטח יותר
מאוחר. ושוב אני חושב על מתח מיני ומה שאח שלה אמר. קיבינימאט,
למה זה כל כך קשה? זה אמור להיות מעשה קל ויפה. זה לא מספיק,
כנראה. לא מספיק שאני רוצה. כי בידידות יש חוקים של "עשה, אל
תעשה", שאומרים שאסור לי לעשות את זה. חוק מעצבן שאוסר עליי
לומר לה את זה. ואני רוצה, אלוהים, כמה שאני רוצה. רוצה שגם
היא תרצה. אני רוצה שהיא תציע שנצא. לסרט או סתם לאכול. רק לא
לבית קפה, את זה לא אסבול. חוץ מזה, אני לא זקוק לשום דבר,
(רישיון כבר יש לי, תודה לאל שזה נגמר), אני פשוט צריך לחושב
על העתיד ולא על העבר, להפסיק לחשוב על מתח מיני ומה שאח שלה
אמר.
אני פשוט צריך להגיד לה כבר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני אוהב ילדים.
במיוחד עם רוטב
סויה.




השני


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/4/03 21:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טל שפיק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה